ארתור שפנייר – הבדלי גרסאות

לאחר הפרישה הכפויה שב שפנייר לבית המדרש לחכמת ישראל, שבו למד בצעירותו.<ref>‏על פי ספרו של שוחוב, שפנייר שב לבית המדרש לחכמת ישראל בשנת 1935. על פי ה[[הספד]] של טויבלר (Täubler‏) – בשנת 1937. אולם גם תאריכים אחרים בהספד אינם מתיישבים עם מקורות אחרים, ונראה שטויבלר רשם את הדברים מזיכרונו.‏</ref> הוא שימש כמרצה וכספרן, ואף עסק במחקר, אולם גם פרק חדש זה בחייו נגדע. לאחר אירועי [[ליל הבדולח]] [[9 בנובמבר|9]]–[[10 בנובמבר]] [[1938]]) [[מעצר|נעצר]] שפנייר, עם אלפי יהודים גרמנים אחרים, ונכלא ב[[מחנה ריכוז|מחנה הריכוז]] [[זקסנהאוזן]]. הוא כתב ל[[יצחק משה אלבוגן|יצחק משה (איזמר) אלבוגן]], מורו ועמיתו לשעבר בבית המדרש לחכמת ישראל, וביקש את עזרתו. באותו זמן פעלה ב[[היברו יוניון קולג']] ב[[סינסינטי]] שב[[ארצות הברית]] תוכנית להצלת חוקרים יהודים [[פליט]]ים מ[[אירופה]]. הזמנת חוקרים לפרק זמן של שנתיים לפחות איפשרה להם לקבל [[ויזה לארצות הברית|אשרת כניסה לארצות הברית]] שלא במסגרת מכסות ההגירה. אלבוגן, שהיגר לארצות הברית בשנת 1938 בעזרת ההיברו יוניון קולג' ושלושה מוסדות אחרים, הופקד על בחירת המועמדים להצלה. שפנייר קיבל מינוי כמרצה ל[[ספרות חז"ל]] בהיברו יוניון קולג'. בזכות המינוי הצליח שפנייר להשתחרר ממחנה הריכוז, אך לא הצליח לקבל אשרת כניסה לארצות הברית. פקידי ההגירה נימקו את סירובם בטענה ששפנייר היה בראש ובראשונה [[ספרן]], ולא [[פרופסור]], ושבית המדרש שבו לימד לא היה ברמה האקדמית המקבילה להיברו יוניון קולג' (השלטון הנאצי הוריד את דרגתו של בית המדרש מ"בית ספר גבוה" ל"מכון").

 

 

בשנת 1939 החליט שפנייר לבקש [[מקלט מדיני|מקלט]] זמני ב[[אמסטרדם]], שבה חיו אחותו גרטרוד ואמו הלן (לבית להמן),<ref>אחותו של שפנייר היגרה להולנד לפני 1933. נראה שהאם הצטרפה אליה אחרי פטירת האב בשנת 1938.‏</ref> ולהמתין שם לתוצאות מאמציו להשיג אשרת כניסה לארצות הברית.<ref>המידע בנוגע להגירה לאמסטרדם הוא על פי מאמרו של [[מיכאל מאיר]]. על פי [http://www.yadvashem.org/wps/portal/!ut/p/.cmd/cl/.l/iw?lang=iw המאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה] באתר [[יד ושם]], שפנייר גורש מברלין בתאריך 21 ביוני 1939. ייתכן שאין סתירה בין שני המקורות, ושפנייר אכן גורש מברלין, ובחר את אמסטרדם כיעד להגירה. באתר יד ושם מופיעה גם עדות של ד"ר חנה אופנהיימר (מכרה של שפנייר), שציינה את שנת 1942 כתאריך מותו של שפנייר. אולם על פי רוב המקורות שפנייר גורש מהולנד בשנת 1942, ונספה בשנת 1944 (ראו גם ההערה הבאה).‏</ref> באותו זמן היה בקשר הדוק עם [[אברהם יהושע השל]]. השל, שנכלל אף הוא בתוכנית ההצלה של ההיברו יוניון קולג', גורש מגרמניה לפני שקיבל אשרת כניסה לארצות הברית, והצליח להגיע ל[[אנגליה]]. באמצעות שפנייר שלח השל כסף ומזון לקרובי משפחתו שנותרו ב[[ורשה|וורשה]]. השל הצליח לבסוף לקבל אשרה, וניצל, ואילו שפנייר לא זכה לכך, למרות מכתבי התמיכה בבקשתו מנשיא ההיברו יוניון קולג'. ה[[קונסול דיפלומטי|קונסול]] האמריקאי ב[[רוטרדם]] פסל אותו סופית כמועמד לאשרה, מפני שהיה ספרן ולא פרופסור. גורלו של שפנייר נחרץ. הוא עבד כמה שנים ב[[ספריית רוזנטליאנה]] באמסטרדם (כיום חלק מספריית [[אוניברסיטת אמסטרדם]]). בשנת 1942 נעצר וגורש לגרמניה, ולבסוף נשלח למחנה הריכוז [[ברגן-בלזן]], שם נספה ב-[[30 במרץ]] [[1944]], והוא בן 55.<ref>כל המקורות מציינים את שנת 1944 כתאריך מותו של שפנייר, אך באתר ההנצחה של [[יהדות הולנד|יהודי הולנד]] השנה היא 1945, ונראה שזו טעות.‏</ref>

<div style="direction: ltr;">

*"Ernst Ehrentreu: Untersuchungen über die Massora, 1925", ''MGWJ'', 70 (1926), pp. 130-131.

*"Paul Kahle: Masoreten des Westens, II, 1930", ''MGWJ'', 74 (1930), pp. 468-469.

*"J. Joel: 1934 ,רשימת כתבי-יד העבריים", ''MGWJ'', 79 (1935), pp. 58-59.