בטון מזוין – הבדלי גרסאות

מבני ה[[בטון]] העתיקים ביותר שנמצאו הם מלפני כ- 70007,000 שנה, ונמצאים באתר יפתח-אל, ליד [[צומת המוביל]]. ה[[בטון]] הופץ בעולם על-ידי ה[[רומא העתיקה|רומאים]] לפני כ-2,000 שנה. חסרונו של הבטון הוא חוזק מתיחה נמוך בהרבה מחוזק הלחיצה. תרבויות שונות במהלך ההיסטוריה השתמשו בסיבים שונים בתוך היציקה על-מנת לקבל את מאמצי המתיחה, בעיקר כדי לשמור על הבטון מהיסדקות. לדוגמה, ידוע השימוש ב[[קש]] שנעשה ב[[בנייה באדמה]] על ידי תרבויות שונות במהלך ההיסטוריה ומוזכר כבר ב[[תורה]].

בטון מזויין במוטות ברזל נמצא בוילהבווילה רומית מהמאה השלישית לספירה ב[[צרפת]]. יש המתייחסים לצרפתי ז'אן-לואי למבו (Jean-Louis Lambot) כמי שהמציא מחדש את ה'''בטון המזוין''' בשנת [[1848]]. הבטון המזוין, בגרסה הדומה לזו המוכרת כיום, הומצא ב-[[1868]] על ידי גנן צרפתי בשם ז'וזף מונייה שהשתמש בו לטובת בנייה של אדניות המסוגלות להתמודד עם הלחצים של האדמה והשורשים. מאוחר יותר הוא אף רשם את המצאתו כ[[פטנט]]. רוב השכלולים הטכנולוגיים של הבטון המזוין פותחו סביבלא לפני תחילת [[המאה ה-20]] בלבד. מהנדסים בחנו את התכונות המכניות של הבטון המזוין ואף הגדירו תקנים בסיסיים של שימוש בו לפי העומסים שהוא מתוכנן לשאת.

מסוף [[המאה ה-19]] החלו לבנות בניינים בעיקר מבטון מזוין במקום שיטות בנייה מסורתיות יותר. בשנות ה-20 של המאה ה-20 כבר החלו אדריכלים לעשות שימוש נרחב בבטון מזוין על מנת להגיע לצורות בניין חדשות. הבטון המזוין גם תרם להתפתחותה של ה[[אדריכלות מודרנית|האדריכלותאדריכלות המודרנית]]. בשנת [[1928]] המציא אז'ן פריסינה (Eugène Freyssinet) את ה[[בטון דרוך|הבטוןבטון הדרוך]] שהוא שכלול של הבטון המזוין.

כיום נעשה שימוש בבטון מזוין ברוב פרויקטימיזמי הבנייה בעולם. בניינים, [[גשר|גשרים]]ים, [[סכר|סכרים]]ים ופרויקטים אזרחיים וצבאיים אחרים נבנים ברובם בשיטה זו. ב[[ישראל]], ארץ שבה הבטון הוא זול ומחירי הפלדה גבוהים, נעשה שימוש רב בבטון מזוין כמעט בכל פרויקט בנייה, מהקטנים ביותר ועד ל[[גורד שחקים|גורדי השחקים]] והגשרים הגדולים ביותר.