מתקן החקירות בזכרון יעקב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 6:
עדות השבוי '''נתן מרגלית''' שחזר מהשבי ב[[מצרים]]: "המדינה מכירה כמה מצבים: [[מוות|חלל]], [[טראומה גופנית|פצוע]], [[עיטור הגבורה|גיבור]], אבל מושג השבי הוא מוזנח ובלתי מטופל. המיתקן בזכרון יעקב הוקם לא כדי להגן על השבויים מפני המשפחות, אלא כדי להגן על הציבור מאיתנו, למה? ככה צה"ל השיג שליטה, פיקוח ובקרה על השבויים. התחושה באמת היתה של אונס ברוטאלי ממושך, זוועה ארוכה של חקירות של [[ביטחון מידע|ביטחון שדה]]. כאילו לא היינו מספיק [[הפרעת דחק פוסט-טראומטית|מוכי הלם]], הפציצו אותנו במשימות ובשאלות של [[אית"ן|איתור נעדרים]], [[הרבנות הצבאית|רבנות צבאית]], [[בחינה פסיכומטרית|שאלונים פסיכומטריים]], [[אלקטרוקרדיוגרם|בדיקות א-ק-ג]], שיחות עם [[פסיכיאטר]], [[פסיכולוג]], ו[[רופא]]"{{הערה|1=שרון גליק, [http://www.inz.org.il/article.php?id=129 הגברים ערים בלילה], אתר [[ארגון נכי צה"ל]]}}.
עדות השבוי '''יואב בן דוד''' שחזר מהשבי ב[[סוריה]]: "הייתי יום וחצי בבית, ומשם שלחו אותי להתייצב בזכרון. זה היה בסיס צבאי סגור. כל יום עברתי ארבע חקירות. החקירות היו משפילות ומעליבות. קראנו למקום '''סטאלג זיכרון'''. כל הזמן ביקשו ממני לחזור על הסיפור. כל הזמן שאלו איך לא נלחמתם? איך נפלתם בשבי? אולי לא דייקת? נדרשת להלשין על החברים שלך, לספר איך הם התנהלו בשבי. בשבי הסורי אתה מצפה שהסורי ינסה להוציא ממך כמה שיותר, ירביץ לך, ואתה תספר לו כמה שפחות, זה במסגרת כללי המשחק. כשאתה מגיע לארץ ומקבל את אותו יחס מאנשים פה, לזה אתה לא מצפה. ואז אתה קולט שלא מאמינים לך. אתה חוזר מראש עם דימוי עצמי ירוד, ובמקום לשפר את הדימוי העצמי עסקו בלהוריד אותו"{{הערה|נאוה צוריאל [http://www.nrg.co.il/online/1/ART/842/735.html השבי השני], {{כ}}[[nrg מעריב|חדשות nrg]]}}.
עדות השבוי '''גדעון ארנהלט''' שנפל בשבי ב[[מוצב החרמון]]: "ביום ראשון התייצבנו בבית הבראה בזכרון יעקב.
| |||