חרושת התרבות – הבדלי גרסאות

אדורנו והורקהיימר היו חברים בולטים ב[[אסכולת פרנקפורט]], והושפעו מה[[דיאלקטיקהמטריאליזם דיאלקטי|מטריאליזם המטריאליסטיתהדיאלקטי]] ומה[[היסטוריהמטריאליזם מטריאליסטיתהיסטורי|היסטוריהמטריאליזם המטריאליסטיתההיסטורי]] של [[קרל מרקס]], כמו גם מדבריו של [[גיאורג וילהלם פרידריך הגל|הגל]], אשר בשניהםמתבוננים אירועים נלמדים לא בבידוד אלאבאירועים כחלק מתהליך של שינוי, ולא כשהם מבודדים. לאחר שהצטרף אליהם [[יורגן האברמאס]], הם היו אחראים כקבוצה על ניסוח [[תאוריה ביקורתית|התאוריה הקריטיתהביקורתית]]. בעבודותיהם, כגון [[דילאקטיקהדיאלקטיקה של הנאורותנאורות]] ו[[דילאקטיקהדיאלקטיקה נגטיבית]], העלו אדורנו והורקהיימר [[תאוריה]] הטוענת שתופעות שלשלתופעת תרבות ההמון בעלותיש השלכות [[פוליטיקה|פוליטיות]] ובמיוחד המגוון הרחב של תרבויות פופולריות, מהוות למעשה תרבות אחת מוסווית שמטרתה לוודא את ציות ההמון לאינטרסים של השוק. במאמרם, הדיאלקטיקה של הנאורות, (1947), הם עיצבו תאוריה מודרנית של [[לחם ושעשועים]] - שיטה שהייתה נהוגה ב[[רומא העתיקה]] כדי לשמר את ה[[ממשל|שלטון]] וה[[כוח (סוציולוגיה)|כוח]] מפני האוכלוסייה. שיטת "הברזל" החדשה הזו מילאה את זמנם הפנוי של אנשים ב[[בידור]] כדי להסיט אותם מה[[שעמום]] הנוצר כתוצאה מעבודתם האוטומטית; הם לעולם לא נשארים לאורך זמן ללא השפעה במצב שבו הם עשויים לזהות את ניצולם ובכך נמנעת התנגדות למערכת החברתית-אקונומית. תצוגה פסימית זו של החברה המוצגת כנוגדת נהורותנאורות, שאובה מה[[מרקסיזם]] ומבקרת את הקפטיליזם.

חרף העובדה שנהוג לחלק את [[תרבות המערב]] לשווקים לאומיים ואחר כך למעמדות גבוהים, בינוניים ונמוכים, המבט המודרני על תרבות ההמון הוא כ[[שוק (כלכלה)|שוק]] אחיד שבו העבודה הטובה או הפופולרית ביותר מצליחה. ישנה הכרה בחברות ה[[תקשורת]] ככוח מרכזי הפועל בשיתוף עם [[תאגיד|תאגידים]] בינלאומיים ששולטים בהפקה ובהפצה של התרבות. התאוריה טוענת שהתרבות, בנוסף להיותה מראה של החברה, היא בעלת תפקיד חשוב בעיצובה דרך תהליך של סטנדרטיזציה וצריכה ויצירת אובייקטים ולא נושאים. תעשיית התרבות טוענת שהיא קיימת לשרת את צרכיו של הצרכן לבידור, אך מסווה את הדרך שבה היא מקבעת את הצרכים הללו וגורמת לצרכנים לחשוק במוצריה. התוצאה היא ייצור המוני שמזין שוק המוני שבו זהותו וטעמו של הצרכן האינדוידואלי פחות חשוב ודעת הקהל ניתנת לשינוי ממש כמו המוצר עצמו.

הרציונל העומד מאחורי תאוריה זו הוא קידום שחרור הצרכן ממרותם של מפיקיםיצרנים, על ידי יצירת ספק בפניאצל הצרכן בקשרכלפי לאמונתואמונות ולאידאולוגיה שלוואידאולוגיות. אדורנו טוען כי נהורותנאורות תביאהיתה אמורה להביא [[פלורליזם]] ותסירולהסיר את המסתורין, שאופףאך אתלמעשה התרבות,ספגה אךהחברה לצערו,מכה האדםקשה מושחתכאשר עלהיא ידיהושחתה בידי התעשייה הקפיטליסטית במניעיםממניעים של ניצול.