הבדלים בין גרסאות בדף "חרושת התרבות"

עריכה
מ (בוט מוסיף: tr:Kültür endüstrisi)
(עריכה)
 
==אסכולת פרנקפורט==
אדורנו והורקהיימר היו חברים בולטים ב[[אסכולת פרנקפורט]], והושפעו מה[[דיאלקטיקהמטריאליזם דיאלקטי|מטריאליזם המטריאליסטיתהדיאלקטי]] ומה[[היסטוריהמטריאליזם מטריאליסטיתהיסטורי|היסטוריהמטריאליזם המטריאליסטיתההיסטורי]] של [[קרל מרקס]], כמו גם מדבריו של [[גיאורג וילהלם פרידריך הגל|הגל]], אשר בשניהםמתבוננים אירועים נלמדים לא בבידוד אלאבאירועים כחלק מתהליך של שינוי, ולא כשהם מבודדים. לאחר שהצטרף אליהם [[יורגן האברמאס]], הם היו אחראים כקבוצה על ניסוח [[תאוריה ביקורתית|התאוריה הקריטיתהביקורתית]]. בעבודותיהם, כגון [[דילאקטיקהדיאלקטיקה של הנאורותנאורות]] ו[[דילאקטיקהדיאלקטיקה נגטיבית]], העלו אדורנו והורקהיימר [[תאוריה]] הטוענת שתופעות שלשלתופעת תרבות ההמון בעלותיש השלכות [[פוליטיקה|פוליטיות]] ובמיוחד המגוון הרחב של תרבויות פופולריות, מהוות למעשה תרבות אחת מוסווית שמטרתה לוודא את ציות ההמון לאינטרסים של השוק. במאמרם, הדיאלקטיקה של הנאורות, (1947), הם עיצבו תאוריה מודרנית של [[לחם ושעשועים]] - שיטה שהייתה נהוגה ב[[רומא העתיקה]] כדי לשמר את ה[[ממשל|שלטון]] וה[[כוח (סוציולוגיה)|כוח]] מפני האוכלוסייה. שיטת "הברזל" החדשה הזו מילאה את זמנם הפנוי של אנשים ב[[בידור]] כדי להסיט אותם מה[[שעמום]] הנוצר כתוצאה מעבודתם האוטומטית; הם לעולם לא נשארים לאורך זמן ללא השפעה במצב שבו הם עשויים לזהות את ניצולם ובכך נמנעת התנגדות למערכת החברתית-אקונומית. תצוגה פסימית זו של החברה המוצגת כנוגדת נהורותנאורות, שאובה מה[[מרקסיזם]] ומבקרת את הקפטיליזם.
 
==התאוריה==
חרף העובדה שנהוג לחלק את [[תרבות המערב]] לשווקים לאומיים ואחר כך למעמדות גבוהים, בינוניים ונמוכים, המבט המודרני על תרבות ההמון הוא כ[[שוק (כלכלה)|שוק]] אחיד שבו העבודה הטובה או הפופולרית ביותר מצליחה. ישנה הכרה בחברות ה[[תקשורת]] ככוח מרכזי הפועל בשיתוף עם [[תאגיד|תאגידים]] בינלאומיים ששולטים בהפקה ובהפצה של התרבות. התאוריה טוענת שהתרבות, בנוסף להיותה מראה של החברה, היא בעלת תפקיד חשוב בעיצובה דרך תהליך של סטנדרטיזציה וצריכה ויצירת אובייקטים ולא נושאים. תעשיית התרבות טוענת שהיא קיימת לשרת את צרכיו של הצרכן לבידור, אך מסווה את הדרך שבה היא מקבעת את הצרכים הללו וגורמת לצרכנים לחשוק במוצריה. התוצאה היא ייצור המוני שמזין שוק המוני שבו זהותו וטעמו של הצרכן האינדוידואלי פחות חשוב ודעת הקהל ניתנת לשינוי ממש כמו המוצר עצמו. הרציונל העומד מאחורי תאוריה זו הוא קידום שחרור הצרכן ממרותם של מפיקים, על ידי יצירת ספק בפני הצרכן בקשר לאמונתו ולאידאולוגיה שלו. אדורנו טוען כי נהורות תביא [[פלורליזם]] ותסיר את המסתורין שאופף את התרבות, אך לצערו, האדם מושחת על ידי התעשייה הקפיטליסטית במניעים של ניצול.
 
הרציונל העומד מאחורי תאוריה זו הוא קידום שחרור הצרכן ממרותם של יצרנים, על ידי יצירת ספק אצל הצרכן כלפי אמונות ואידאולוגיות. אדורנו טוען כי נאורות היתה אמורה להביא [[פלורליזם]] ולהסיר את המסתורין, אך למעשה ספגה החברה מכה קשה כאשר היא הושחתה בידי התעשייה הקפיטליסטית ממניעים של ניצול.
 
[[קטגוריה:מרקסיזם]]