שלמה דוד יהושע וינברג – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
וינברג (שיחה | תרומות)
←‏בימי השואה: עריכה, דרוש מקור
וינברג (שיחה | תרומות)
דרוש מקור
שורה 27:
|ילדים=שרה אסתר
}}
ר' '''שלמה דוד יהושע וינברג''' ([[שבט]] [[תרע"ד]], [[1914]] - [[ו' בחשוון]] [[תש"ד]], [[4 בנובמבר]] [[1943]]) היה [[אדמו"ר]] חשוב בדורו והאדמו"ר הרביעי של [[חסידות סלונים]], ובנו של ר' [[אברהם וינברג (השני)|אברהם וינברג השני]] מ[[סלונים]]. אמו, מרת אלקה ברכה, הייתה נינה של ר' [[מנחם מנדל מקוצק]]. נספה ב[[מחנה ריכוז|מחנה הריכוז]] קולדיצ'בו ב[[רוסיה הלבנה]] (בין שתי מלחמות העולם בפולין) שהיה סמוך ל[[ברנוביץ]]<ref>מחנה [http://yad-vashem.org.il/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%201365.pdf קולדיצ'בו] [http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/Holocaust/Koldichevo.html (Koldichevo)] הוא מחנה ריכוז שהוקם במהלך [[תש"ב]] (ראשית [[1942]]) בחוות קולדיצ'בו, 18 [[קילומטר]]ים מברנוביץ בדרך לנובוגרודוק. חוץ מהיהודים שהובאו מ[[הורודישץ']]/[[גורודישץ']] (Gorodishche), [[ז'טל]], [[נובוגרודוק]], [[סטויבץ]] וברנוביץ, ששוכנו בנפרד ב[[אורווה]], נאסרו במחנה גם חברי [[מחתרת]] מ[[בלארוס]] ומ[[פולין]]. במחנה נספו 22,000 אנשים שרובם ככולם היו יהודים. במחנה קמה מחתרת יהודית שמנהיגה היה ה[[סנדלר]] שלמה קושניר. היא השיגה שני [[אקדח]]ים וארבעה [[רימון נפץ|רימונים]] והצטיידה גם ב[[חומצה]] להגנה מתגובתם של שומרי המחנה, שהכין [[כימאי]] יהודי. המחתרת ארגנה בריחה בליל [[סופה]] ב[[כ"ח באדר]] [[תש"ב]] ([[17 במרץ]] [[1942]]). 99 ברחו מהמחנה ומתוכם 75 לא נתפסו והצטרפו ל[[פרטיזנים]] כשרובם ליחידתו של [[טוביה בילסקי]].</ref>.
 
ר' '''שלמה דוד יהושע וינברג''' ([[שבט]] [[תרע"ד]], [[1914]] - [[ו' בחשוון]] [[תש"ד]], [[4 בנובמבר]] [[1943]]) היה [[אדמו"ר]] חשוב בדורו והאדמו"ר הרביעי של [[חסידות סלונים]], ובנו של ר' [[אברהם וינברג (השני)|אברהם וינברג השני]] מ[[סלונים]]. אמו, מרת אלקה ברכה, הייתה נינה של ר' [[מנחם מנדל מקוצק]]. נספה ב[[מחנה ריכוז|מחנה הריכוז]] קולדיצ'בו ב[[רוסיה הלבנה]] (בין שתי מלחמות העולם בפולין) שהיה סמוך ל[[ברנוביץ]]<ref>מחנה [http://yad-vashem.org.il/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%201365.pdf קולדיצ'בו] [http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/Holocaust/Koldichevo.html (Koldichevo)] הוא מחנה ריכוז שהוקם במהלך [[תש"ב]] (ראשית [[1942]]) בחוות קולדיצ'בו, 18 [[קילומטר]]ים מברנוביץ בדרך לנובוגרודוק. חוץ מהיהודים שהובאו מ[[הורודישץ']]/[[גורודישץ']] (Gorodishche), [[ז'טל]], [[נובוגרודוק]], [[סטויבץ]] וברנוביץ, ששוכנו בנפרד ב[[אורווה]], נאסרו במחנה גם חברי [[מחתרת]] מ[[בלארוס]] ומ[[פולין]]. במחנה נספו 22,000 אנשים שרובם ככולם היו יהודים. במחנה קמה מחתרת יהודית שמנהיגה היה ה[[סנדלר]] שלמה קושניר. היא השיגה שני [[אקדח]]ים וארבעה [[רימון נפץ|רימונים]] והצטיידה גם ב[[חומצה]] להגנה מתגובתם של שומרי המחנה, שהכין [[כימאי]] יהודי. המחתרת ארגנה בריחה בליל [[סופה]] ב[[כ"ח באדר]] [[תש"ב]] ([[17 במרץ]] [[1942]]). 99 ברחו מהמחנה ומתוכם 75 לא נתפסו והצטרפו ל[[פרטיזנים]] כשרובם ליחידתו של [[טוביה בילסקי]].</ref>.
 
==לפני השואה==
שורה 43 ⟵ 42:
בצריף שבו היה רשד"י שכב בדרגש לידו יהודי מ[[ארגנטינה]]. כשראה ב[[חורף]] שהרבי רועד מקור, נתן לו את מעילו. הרב וינברג היה מוכן לקבל{מקור}} רק אם יוכל להוציא את החוטים שהיה בהם חשש [[שעטנז]], ובעל המעיל הסכים. לפני שהוציאו להורג את הרב וינברג, הוא הוריד מעליו את המעיל כי לא רצה למות על [[קידוש השם]] עם מעיל שהיה בו חשש שעטנז.
 
הרב וינברג נרצח יחד עם שמונה יהודים נוספים, והם נקברו בקבר אחים. הרב הלך למותו בגוף זקוף וראש מורם ואמר{{מקור}} ליהודים שהלכו עימו: "מובא במדרש שהקב"ה צובע את לבושיו בדם ההרוגים על קדושת שמו, וכשמגיע יום הדין לובש אותו פורפורין (=לבוש צבוע)", והוסיף ב[[יידיש]]: "מה יכול להיות חשוב יותר מאשר להיות רשום על לבושו של הקב"ה?" גם רעייתו ובתו שרה-אסתר נספו.
 
תורות שלו פורסמו בספר "זכרון קודש" בידי ר' [[שלום נח ברזובסקי]], הרבי מסלונים הידוע בחיבורו "נתיבות שלום".
שורה 72 ⟵ 71:
 
{{סדרה|הקודם=ר' [[אברהם וינברג (השני)]]|הבא=ר' [[מרדכי חיים קסטלניץ]]|רשימה=[[אדמו"ר|אדמו"רי]] [[חסידות סלונים|סלונים]]}}