מושב שיתופי – הבדלי גרסאות

[[אפרים תלמי]] ב"לקסיקון ציוני" מייחס את רעיון המושב השיתופי לד"ר [[ארתור רופין]] עוד בשנת 1913 {{הערה|אפרים ומנחם תלמי, '''לקסיקון ציוני''', ספרית מעריב, 1978, ערך מושב עובדים שיתופי, עמוד 217}}. אחרים טוענים שהרעיון הועלה לראשונה על ידי [[לוי אשכול]] בבטאון הפועל הצעיר בשנת 1933, במטרה להתמודד עם מה שהוא ראה כבעיה של עשירים ועניים שכנים במושב אחד {{הערה|{{דבר||מושב שיתופי|1933/12/27|02002}}}}.

המושב השיתופי הראשון היה [[כפר חיטים]] שהוקם בשנת [[1936]] על ידי חברי קבוצת "הקוצר", עולים מ[[בולגריה]], שהיו מתונים ב[[אידאולוגיה]] השיתופית, והסתייגו מן המכלול הרעיוני המתלווה אל הקיבוץ. מושב שיתופי נוסף שהוקם עד 1939 היה [[מולדת (יישוב)|מולדת]]. בהמשך הוקם [[בית יצחק-שער חפר|נירה]] כמושב שיתופי וכן [[שבי ציון]] {{הערה|{{דבר||עוד ישוב ועוד אנית מעפילים|1946/08/02|00205}}}}. לאחר מלחמת העולם השנייה הוקמו מספר יישובים עבור חיילים משוחררים אשר כונו מושבים שיתופיים וניהלו שיתוף ברמות שונות. יישובים אלו כללו את [[רגבה]], [[בצרה (ישראל)|בצרה]] ו[[חרב לאת]] {{הערה|{{דבר|נון בן נון|חרב לאת|1947/07/09|00306}}}}. עד שנת 1947 היו ששה מושבים שיתופיים ועד 1950 היו 18 מושבים שיתופיים {{הערה|1=ארנון גולן, מאיה חושן, דויד ניומן, [http://books.google.com/books?id=i2TxNRL_CZ4C&pg=PA81 ניסויים במרחב: פרקים בגיאוגרפיהבגאוגרפיה יישובית של ארץ ישראל, כרכים 7-8], עמוד 81}}.

ב[[ישראל]] קיימים כ-35 מושבים שיתופיים, שכן צורת התיישבות זאת לא היתההייתה מועדפת על ידי המוסדות המיישבים שהעדיפו קיבוצים ומושבים. למושבים השיתופיים היתההייתה השפעה על צורות התיישבות אחרות, למשל בתכניות משופרות של מושבים שנבנו בשנים האחרונות בהם הופרדו ענפי המשק מאזור המגורים {{מקור}}.

חלק מהמושבים השיתופיים היו [[קיבוץ|קיבוצים]] שהוסבו למושבים שיתופיים לאחר שתושביהם לא היו מרוצים מאורח החיים הקיבוצי. כך למשל, [[אלוני אבא]] ו[[מבקיעים]] התחילו את דרכם כקיבוץ ולאחר כמה שנים הוסבו למושב שיתופי. כך גם שלושת המושבים השיתופיים הדתיים המשתייכים ל{{ה|קיבוץ הדתי}} היו בעברם קיבוצים. [[משואות יצחק]] הפך מקיבוץ למושב שיתופי בשנת 1952, [[ניר עציון]] היה למושב שיתופי באמצע שנת 1953 {{הערה|{{דבר||"ניר עציון" - מקיבוץ למושב|1953/06/08|00306}}}} ו[[בני דרום]] הפך מקיבוץ למושב שיתופי בשנת 1960, למרות התנגדות של [[הקיבוץ הדתי]] ושל מחלקת ההתיישבות של [[הסוכנות היהודית]] {{הערה|{{דבר||"בני דרום" רוצה להיות מושב|1960/12/16|01116}}}}.

ישנם מושבים אשר התחילו את דרכם כמושב שיתופי אך הפכו בהמשך למושבי עובדים. כך למשל, [[כפר מונאש]] החל את דרכו כמושב שיתופי אך בשנת 1953 פורק והיה למושב עובדים {{הערה|1=[http://www.kfarmonash.co.il/index.php?option=com_content&view=category&layout=blog&id=79&Itemid=116 אודות כפר מונאש], אתר כפר מונאש}}. מושב [[ארבל (מושב)|ארבל]] הוקם ב-1949 כמושב שיתופי ובשנת 1959 היה למושב עובדים. גם [[דקלה]] אוזרחה בשנת 1971 כמושב שיתופי, אך בשנת 1974 הוסב למושב עובדים {{הערה|נורית קליאוט, שמואל אלבק, '''סיני ־ אנטומיה של פרידה: פינוי ישובי סיני''', משרד הבטחוןהביטחון, 1996, עמוד 44}}.

תהליכי ההפרטה שעברו על רבים מהקיבוצים הגיעו גם אל המושבים השיתופיים וכבר בשנת 1995 הוציא [[מינהל מקרקעי ישראל]] הוראות הנוגעות למושבים שיתופיים המבקשים לבצע שנוי במבנה הארגוני ובהקצאת הקרקע, באופן שזכויות החכירה לגבי מגרשי בתי המגורים ירשמו על שם המתיישבים. מושבים שיתופיים אלו כונו על ידי המנהל: "מושב שתופי במבנה ארגוני חדש" {{הערה|1=[http://www.mmi.gov.il/TashtiotCom/MMIMismachim/GetMismach.asp?SubName=GetMismachByMezahe&Sivug=146&Mezahe=411&TziburiPrati=9&machoz=0 41-המושב השיתופי במבנה הארגוני החדש], 12 במרץ 1995}}. אחד המושבים הראשונים לעבור הליכי שיוך בתים לתושבים היה [[כפר דניאל]].

בשנת 1960 נשלחה קבוצה של אנשים מ[[הודו]] ל[[ניר עציון]] ללמוד את צורת המושב השיתופי כדי להקים משקים שיתופיים בארצם {{הערה|{{מעריב|שמואל סולר|כי מניר עציון תצא תורה|1960/08/30|00702}}}}. בשנות ה-60 של המאה ה-20 הוקם ב[[בורמה]] מושב שיתופי על פי הדגם הישראלי {{הערה|{{מעריב||מושב שיתופי או מושב עובדים?|1964/02/24|00905}}}}.

רעיון המושב השיתופי הביא לדיון רעיוני ולביקורת מצד אישים בתנועת המושבים. אל מול הטענות שמושב שיתופי יבטל את הקנאה בתוך המושב נטען שמכיוון שהתשלום במושב השיתופי תלוי ביכולת העבודה ולא בצרכים הרי שהקנאה לא תעלם {{הערה|{{דבר|ש. דן|לארגון להתישבותלהתיישבות שיתופית "הקוצר"|1936/06/04|00905}}}}. בנוסף, נטען שהשיתופיות פוגעת ביוזמה של חברי המושב וגורמת לרשלנות בעבודה. כן נטען כנגד שלילת החופש של התושבים. אולם בסופו של דבר הוחלט לקבל שיתוף במידה שאינה בנויה על שלילת הבחירה החופשית {{הערה|{{דבר|א. מ. קולר|קבוצה ומושב נפגשו|1939/12/12|00301}}}}.