מבצע מצפן – הבדלי גרסאות

לאחר הכרזת המלחמה האיטלקית על בריטניה וצרפת ב-[[10 ביוני]] [[1940]], הורה [[מוסוליני]] לגנרל [[רודולפו גרציאני]], מפקד הארמיה העשירית, שכוחותיה החזיקו בשטח לוב (שהיתהשהייתה מושבה איטלקית), להשתמש בכוחותיו כדי [[הפלישה האיטלקית למצרים|לפלוש למצרים]] שהייתה תחת שליטה בריטית, ולהשתלט על תעלת סואץ. גרציאני העלה ספקות באשר ליכולת הכוח שבפיקודו, שהורכב ברובו מכוחות חי"ר בלתי ממונעים, להביס את הצבא הבריטי, אך בסופו של דבר נאלץ לציית להוראות הדוצ'ה. ב-13 בספטמבר 1940 החלה הארמיה העשירית להתקדם לתוך שטח מצרים מול התנגדות בריטית קלה. למרות זאת, הורה גרציאני לכוחותיו לעצור את המתקפה לאחר התקדמות של פחות ממאה ק"מ, ולהקים מערך הגנה באזור [[סידי באראני]].

בסוף ינואר 1941, נודע לבריטים שהכוחות האיטלקיים החלו בנסיגה מבליטת [[קירנאיקה]]. [[הדיוויזיה המשוריינת ה-7]] נשלחה לכתר את הכוחות האיטלקיים הנסוגים ולהשמידם. תוך כדי התקדמות הדיוויזיה התברר, שהיא נעה לאט מדי מכדי לבצע את משימתה. לפיכך שלח הפיקוד הבריטי "טור ממונע", שנועד לנוע במהירות בדרכי המדבר לרוחב בסיסה של בליטת קירנאיקה, ולהקדים את הטור האיטלקי, שנסוג לאורך דרך החוף. ב-5 בפברואר 1941 הגיע הכוח הבריטי לאזור בדה-פום, דרומית לנמל בנגאזי, והקים שם מערך חסימה. למחרת הגיע למקום הטור האיטלקי, והחל לתקוף את הכוח הבריטי הקטן במטרה לפרוץ דרכו ולהיחלץ מהכיתור. במשך יומיים בלם הכוח הבריטי הקטן, שכלל 500 רובאים, [[אסקדרון]] טנקים ומספר תותחי שדה ותותחים נגד טנקים, כוח איטלקי חזק בהרבה, שכלל 20,000 חיילים, מאה טנקים קלים ומאתיים תותחים. האיטלקים הפעילו לחץ כבד על כוח החסימה הבריטי, ולא היה רחוקים מלפרוץ דרכו. הלחימה היתההייתה קשה ונואשת והתנהלה בטווחים קצרים. ניסיון הפריצה האיטלקי האחרון התבצע ב-[[7 בפברואר]] כאשר 20 טנקים קלים איטלקיים מדגם [[פיאט M13/40]] פרצו דרך חגורה דלילה של רובאים ותותחים נגד טנקים ונעצרו רק באמצעות אש תותחי שדה במרחק קצר ממפקדת החטיבה הבריטית. כאשר הגיעו לזירה הכוחות הבריטיים העיקריים, שנעו לאורך כביש החוף, נשברה ההתנגדות האיטלקית, והכוחות האיטלקיים החלו להיכנע בהמוניהם.