פסולת רדיואקטיבית – הבדלי גרסאות

שיטות מקובלות לסילוק פסולת רדיואקטיבית מטמינות פסולת עם רמה נמוכה של רדיואקטיביות קרוב לפני השטח, ופסולת שרמת הרדיואקטיביות שלה גבוהה, עמוק מתחת לפני השטח. כל אתרי ההטמנה אמורים למנוע דליפות וחילחול של הפסולת אל מאגרי [[מי תהום]]. [[הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית]], אחראית, בין היתר, על קביעת תקנות וחוקים לטיפול בפסולת גרעינית. {{הערה|[http://www-ns.iaea.org/conventions/waste-jointconvention.asp האמנה לסילוק פסולת גרעינית] באתר הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית}}

במרבית מדינות העולם המערבי נהוג ליצור אתרי הטמנה עבור פסולת רדיואקטיבית. אתה ההטמנה הגדול בעולם הוא הר יוקה בקרבת [[לאס וגאס]], והוא צפוי לשרת את ארה"בארצות הברית עד שנת 2030. פתרון נוסף הוא תשלום כסף רב למדינות ב[[אפריקה]] וב[[מזרח אירופה]] עבור שירותי הטמנת הפסולת. שיטה נוספת היא הטבעת הפסולת במעמקי הים.<ref name="test">[http://www.hayadan.org.il/poisonous-shipwrecks-2606102/ מטענים רעילים], באתר הידען.</ref>