מיכאיל סדוביאנו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 36:
ב[[1907]], שנת [[מרד האיכרים ברומניה|מרד האיכרים הגדול]], בימי ממשלת [[יון י.ק. ברטיאנו]] ה"לאומית-ליברלית", חזר הסופר לתפקידו במשרד החינוך שנוהל אז על ידי שר בעל מגמות רפורמיסטיות, ה[[מתמטיקאי]] ספירו חארט, שההיה נחוש לשפר את השכלת הכפריים. סדוביאנו, תחת רושם האירועים הטרגיים, עורר את חשדות המשטרה לפעילות חתרנית אחרי שכתב חוברת "עזרה עצמית לחורשים החרוצים".
==שנות ה-1910 ותקופת
בשנת [[1908]] קמה חברת הסופרים הרומנים מיוזמתם של המשוררים צ'ינצ'ינאט פאבלסקו ודימיטריה אנגל. סדוביאנו נבחר ליושב ראש שלה בספטמבר [[1909]]. באותו זמן סדוביאנו ביקר במפגשי המשכילים בבית הקפה "קיבלר" בבוקרשט וחבר לאנגל, ליוסיף ולאמיל גרליאנו והקימו יחדיו את הירחון "קומפנה" (מילה שמשמעותה "מטוטלת של באר") שכוונה נגד האקלקטיזם של המבקר אוביד דנסושיאנו ונגד אסכולה "ז'ונימיה".
ב 1910 פרסם בהוצאת "[[מינרווה]]" קבצים נוספים של סיפורים: "סיפורי ערב" (''Povestiri de seară''), "[[גנובפה מברבנט|ג'נובבה מברבאנט]]" וגם חוברת תחת הכותרת " איך נוכל לצאת מדלות ולזכות באדמה".
באותה שנה סדוביאנו התמנה למנהל ה[[תיאטרון]] הלאומי בבירת חבל מולדובה, יאשי, ונשאר בתפקיד זה עד 1919. התפטר בנובמבר 1911 מראשות חברת הסופרים ומקומו נתפס על ידי אמיל גרליאנו. המשיך עם זאת להיות חבר בהנהגתה.
בשנים 1914-1915 רומניה נותרה עדיין נייטרלית
▲פריצת [[מלחמת הבלקן השנייה]] בין רומניה ובין [[בולגריה]] ב 1913 גרמה לגיוסו כסובלטננט (סגן משנה) לגדוד 15 רגלים "רזבּויֶן" שהוצב בפלטיצ'ן ואחר כך בין 23 ביוני-31 באוגוסט השתתף בקרבות בבולגריה.
בהתחלה התלהב מכניסת רומניה למלחמה לצד מעצמות "ההסכמה" (ה"אנטאנט") אבל הנסיון הצבאי החוזר וודאי השתלשלות הדברים בחזיתות לא גרמו לו נחת. גויס כלטננט במילואים ונדרש לערוך עיתון לחיילים בשם România - organ al apărării naţionale ("רומניה - בטאון להגנה לאומית") שבו השתתפו כמה מחשובי הסופרים - וולחוצה, [[אוקטביאן גוגה]], [[לוצ'יאן בלאגה]] ואחרים. חלק מהחומר שפרסם בעיתון זה נקבץ בקבצים "''דפים מדממים''" ''File însângerate'' {{כ}} (1917). מאוחר יותר "''עלים בסערה''" (''Frunze în furtună''), ''[הרחוב [[אלכסנדרו לפושניאנו|לפושניאנו]]]'' (1932) ו"''רכבת הרפאים''" (''Trenul fantomă''). נשאר במולדובה, השטח החופשי היחיד שנשאר בשנים 1917-1918 מהממלכה הרומנית שנכבשה על ידי הצבא הגרמני. ▼
▲בשנים 1914-1915 רומניה נותרה עדיין נייטרלית במלחמת העולם הראשונה וסדוביאנו יכול היה עדיין להתפנות בשקט לכתיבה ולסיורים ספרותיים יחד עם ידידים כמו המשורר וה[[הומוריסט]] [[ג'ורג'ה טופרצ'אנו]].
אחרי כהונה נוספת קצרה בראש חברת הסופרים, בשנת [[1919]] ניסה את מזלו יחד עם טופרצ'אנו (שהשתחרר מהשבי הבולגרי) ופתח ביאשי, כתב עת והוצאה לאור משל עצמם - "אֶנסֶמנֶר ליטרארֶה" ''Însemnări literare'' (רישומים ספרותיים). בהוצאה זו פרסם את קובץ הנובלות "צללים" ''Umbre'' ואת החוברת "לזכרו של [[יון קראנגה|קריאנגה]]" (מוקדשת לגדול מספרי הסיפורים של חבל מולדובה במאה ה19 - יון קריאנגה▼
▲בהתחלה התלהב מכניסת רומניה למלחמה לצד מעצמות "ההסכמה" (ה"אנטאנט") אבל הנסיון הצבאי החוזר וודאי השתלשלות הדברים בחזיתות לא גרמו לו נחת. גויס כלטננט במילואים ונדרש לערוך עיתון לחיילים בשם România - organ al apărării naţionale ("רומניה - בטאון להגנה לאומית") שבו השתתפו כמה מחשובי הסופרים - וולחוצה, [[אוקטביאן גוגה]], [[לוצ'יאן בלאגה]] ואחרים.
עם המשכיל השמאלני וסילה מורצון עם ארתור גורוביי הקים מגזין נוסף לספרות - "רבאשול פופורולוי" ("אגרת העם"). נסיונות אלה לא האריכו ימים. בתקופה זו סדוביאנו קנה ביאשי, על גבעת ה'''קופואו''', את הווילה " מון רפו" ("Mon repos") הידועה גם כ"הבית עם צריח", שהשתייכה בעבר למדינאי [[מיכאיל קוגלניצ'אנו]] ול[[בנקאי]] וה[[נדבן]] ה[[יהודי]] [[יעקב נוישוץ]]. בבית זה התארח בימי המלחמה המלחין [[ג'אורג'ה אנסקו|ג'ורג'ה אנסקו]].
▲אחרי כהונה נוספת קצרה בראש חברת הסופרים, בשנת [[1919]] ניסה את מזלו יחד עם טופרצ'אנו (שהשתחרר מהשבי הבולגרי) ופתח ביאשי, כתב עת והוצאה לאור משל עצמם - "אֶנסֶמנֶר ליטרארֶה" ''Însemnări literare'' (רישומים ספרותיים).
==בין מלחמות העולם==
| |||