מרקלוס השני – הבדלי גרסאות

אחרי תקופת לימודים ב[[סיינה]], עבר קרוויני ל[[רומא]] להמשיך את לימודיו. ב-1534 הוא מונה כמזכיר לאפיפיור [[פאולוס השלישי]] ( [[1534]]–[[1549]]) ושירת כיועץ קרוב לאחיינו של האפיפיור, אלסנדרו פארנזה. בהמשך מינה אותו פאולוס השלישי לבישוף של [[ניקאסטרו]], איטליה ב-1539. קרוויני לא עבר את טקס ההסמכה כבישוף בפעם הזאת. ב-19 בדצמבר [[1539]], מינה אותו פאולוס השלישי לכומר-קרדינל של כנסיית "[[הצלב הקדוש בירושלים]]", ברומא. בעשור הבא נעשה קרוויני האדמיניסטרטור מטעם הכנסייה של מחוזות הבישוף של [[רג'ו אמיליה]] ו[[גוביו]]. בכינוס [[המועצה של טרנטו]] הוא נבחר לאחד משלושת נשיאי המועצה, ביחד עם הקרדינלים [[רגינלד פול]] ו[[גיוואניג'ובאני מריה צ'וצ'י דל מונטה]] (לימים האפיפיור יוליוס השלישי). הוא המשיך לשרת בתפקיד הזה בשארית כהונתו של פאולוס השלישי, אז הוחלף על מנת לפייס את קיסר [[האימפריה הרומית הקדושה]] [[קארל החמישי]]. ב-[[1548]] הוא מונה כספרן של ה[[ותיקן]].

בתשעה באפריל 1555, ביום הרביעי של ה[[קונקלווה]] אחרי מותו של יוליוס השלישי (1550–1555), נבחר קרוויני לאפיפיור חרף מאמציו של הקיסר קארל החמישי למנוע את בחירתו. האפיפיור החדש שבר את המסורת ובחר לכהן בשמו, כמרקלוס השני. הוא האפיפיור האחרון עד-היום ששם הכהונה שלו תואם את שמו הפרטי בלידה. מרקלוס השני גם הוסמך כבישוף וגם הוכתר כאפיפיור ביום הבא, בטקס שהיה צנוע בגלל קיומו בתקופת הלנטה[[התענית|לנט]]. ההסמכה שלו כבישוף נדרשה שכן למרות שהוא ניהל כמה מחוזות בישופות כבישוף, הוא מעולם לא הוקדש כבישוף לפני כן.