מלחמת האזרחים האלג'יראית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 49:
כמה ממנהיגי ה-FIS נמלטו לגלות מחוץ לאלג'יריה. בנובמבר [[1994]] החלו שיחות בין גורמים שונים ב[[רומא]], שהביאו להצהרה ב-[[14 בינואר]] [[1995]], שכונתה "מצע סנט אדיג'יו" על שם הפרבר הרומאי שבו התנהלו השיחות. המצע פרש שורת עקרונות: כיבוד [[זכויות האדם]], דמוקרטיה רב מפלגתית, דחייה של הדיקטטורה, הכרה בזכות האסלאמית, הערבית והברברית האתנית כחיוניים לזהות האלג'ירית הלאומית, ודרישה לשחרור מנהיגי ה-FIS הכלואים. הצדדים קראו לסיום הרציחות מכל הצדדים. על מסמך זה חסרה הייתה חתימה אחת – זו של הממשלה. כתוצאה מכך לא הייתה למסמך השפעה מיידית. במהלך החודשים הבאים נרצחו אסירים אסלאמיים בהתמרדות בכלא, ובקרב בעין דפלה זכתה הממשלה לניצחון ולהרג מאות קיצונים מוסלמים. אך בטווח הארוך היה מסמך סנט אדיג'יו הדרך שבה יכול הצבא לעבור מדרך העימות הצבאי לדרך הפוליטית.
 
בסוף [[1994]] הוחלף ה"חליףח'ליפה" גואוסמי בג'מאל זיתוני כראש ה-GIA. זיתוני החריף את התקפות ה-GIA על אזרחים, והחל אף לפעול על אדמת [[צרפת]], פעולה שהחלה ב[[חטיפת טיסה 8969 של אייר פראנס]] בדצמבר [[1994]], והמשיכה בשורת פעולות טרור בצרפת ב-[[1995]]. באלג'יריה עצמה, המשיכה הלחימה באמצעים המוכרים של פיגועים והתנקשויות במוזיקאים, ספורטאים, נשים שלא לבשו רעלה, וכן שאר הקורבנות האזרחיים הרגילים. האזור שמדרום לבירה אלג'יר נשלט על ידי ה-GIA שכינה אותו "האזור המשוחרר". אחרים כינו אותו "משולש המוות". הלחימה המשיכה עם ההתנקשות בחיי מייסד ה-FIS עבדאלבאקי סחראוי בפריז.
 
==המשך המאבק, עליית המיליציות==