מלחמת איטליה–יוון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
נירחצ'אונקו (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
|||
שורה 69:
הפיקוד האיטלקי, המכונה "קומנדו סופרמו" הקציב לכל זירה [[קורפוס]] משלה, מבין הכוחות שהוצבו באלבניה. הקורפוס ה-25 "צ'אמוריה", החזק יותר, כלל את דיביזיית חיל הרגלים ה-23 "פררה", ואת דיביזיית חיל הרגלים ה-51 "סיינה", בנוסף לדיוויזיה המשוריינת ה-131 "צ'נטאורו", הוקצה לנוע לעבר [[יואנינה]]. משמאלו הייתה אמורה לנוע קבוצת מאסף בגודל של [[בריגדה]], ומימינו דיביזיית העלית האלפינית, הדיוויזיה השלישית "ג'וליה", שתבקיע דרך הרי הפינדוס. הקורפוס ה-26 "קוריצה", הוקצה לזירה המקדונית, וכלל את דיביזיית חיל הרגלים ה-29 "פיימונטה", דיביזיית חיל הרגלים ה-39 "פארמה" ודיביזיית חיל הרגלים ה-19 "ונציה". קורפוס זה היה אמור לשמור על עמדות מגננה. כוחו הכולל של הכוח האיטלקי היה 85,000 חיילים, תחת פיקודו של ויסקונטי-פראסקה.
לאחר כיבוש אלבניה, הכינו היוונים תוכנית "IB", "איטליה-בולגריה", שצפתה מתקפה משולבת של שתי מדינות אלו כנגד יוון. התוכנית הייתה באופן פשוט מגננה ב[[אפירוס]] ונסיגה הדרגתית לייצוב קו בפנים הארץ, תוך הכנה למתקפת נגד מוגבלת במערב מקדוניה. היו מספר וריאציות לתוכנית זו, שכללו מגוון של קווי הגנה אפשריים, והמפקד בשטח [[
לאחר גיוס כללי כלל צבא יוון, בפיקודו של הגנרל פפגוס, 19 דיוויזיות רגלים, דיוויזיה ממונעת ודיביזיית פרשים. לכוחות אלו נוספו כוחות נוספים ככוחות עתודה לפריסה מהירה, וחיל מצב במצודות. הכוחות היווניים העיקריים בחזית עם פרוץ המלחמה היו - באפירוס דיביזיית חיל הרגלים השמינית, בפיקודו של קצימיטרוס. במערב מקדוניה "האזור הצבאי של מערב מקדוניה" כוח בגודל של קורפוס בפיקוד הגנרל יואניס פיציקס. בסך הכול מנו הכוחות היוונים שפעלו בחזית האלבנית עם פרוץ המלחמה כ-35,000 איש. דיוויזיות הרגלים היווניות כללו כ-30% יותר חיילים מהדיוויזיות האיטלקיות<ref>''The Oxford Companion to World War II'' (1995), p.508 </ref>.
| |||