בעל מופת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 23:
הקבוצה מרכזית של בעלי מופת היא של צדיקים ו[[אדמו"ר]]ים מעולם החסידות. כיוון שה'מופתים' תופסים משקל רב בהווי של עולם החסידות, טיפחו החסידים נושא זה והוא מהווה אחת מנקודות האמונה הבסיסיות של החסיד ביחס אל אדמו"רו.
קבוצה נוספת של בעלי מופת היא של [[מקובל]]ים. ההילה ה[[מיסטיקה יהודית|מיסטית]] שאופפת את העיסוק בקבלה מושכת את המון העם להאמין בכוחם של המקובלים לחולל מופתים. לקבוצה זו משתייכים בעיקר יהודים בני [[עדות המזרח]]. ההנחה הרווחת היא שאנשי קבלה אמיתיים, העוסקים ב[[קבלה#יסודות מיסטיים-מאגיים וקבלה מעשית|קבלה מעשית]], אכן יש להם הכוח לחולל מופתים על ידי השבעות וקמעות{{הערה|המקובל הרב [[יעקב משה הלל|יעקב הלל]] פרסם בשנות ה-90 את הספר "תמים תהיה" כנגד ההתעסקות בקבלה מעשית.}}. אולם בשנים האחרונות נעשה תחום זה פרוץ ולתוכו חדרו אנשים המתחזים למקובלים.
אף שהנטייה לייחס סיפורי מופתים למקובלים הייתה נפוצה מאוד ב[[עדות המזרח]], בכל זאת יוחסו אצלן סיפורי מופתים לצדיקים וגדולי תורה ולאו דווקא למקובלים מובהקים. הבולט שבהם היה ה[[בבא סאלי]]. לאחר פטירתו התפשטה תופעת ה"באבות", המייחסים לעצמם כוחות על-טבעיים. תופעה זו משיקה לתחום הפרוץ של קבוצות המקובלים והיא שנויה במחלוקת. כיום יש כ-350 "באבות" ברחבי הארץ{{הערה|[[יוסי בר מוחא]], מחבר הספר "קדושים בע"מ", "הפנים האמיתיות", [[ערוץ 10]], 11. 4. 7}}.
| |||