שיטת סטניסלבסקי – הבדלי גרסאות

* אם השחקן צריך לבכות - הוא חושב על דבר עצוב שקרה לו או למישהו קרוב לו.

* אם השחקן צריך לצחוק או לגחך - הוא חושב על דבר מצחיק שקרה למישהו קרוב לו.

תלמידו של סטניסלבסקי, [[ריצ'רד בולסלבסקי]], הביא את השיטה ל[[ארצות הברית]] והשפיע על דור שלם של שחקנים, במאים ומורים למשחק, אשר הקימו ביחד את [[קבוצת תיאטרון]] (Group Theater) ממנה צמח ב[[שנות ה-40]] [[אולפן השחקנים]] (The Actor's Studio), ובהם [[איליה קאזאן]], [[רוברט לואיס]], [[אנה סוקולוב]], [[סטלה אדלר]] ועוד. מבין חברי הקבוצה ראוי במיוחד לציין את [[לי סטרסברג]], אשר פיתח [[שיטת המשחק|שיטת משחק]] משלו המתבססת על שיטת המשחק של סטניסלבסקי, ויש המבלבלים בין שתי השיטות. שיטתו של סטרסברג מדגישה את העבודה על הזיכרון הרגשי בעוד סטניסלבסקי זנח בהמשך דרכו את ההסתמכות על זיכרון רגשי בלבד בבניית דמות.

 

 

[[קטגוריה:תיאטרון]]