ברנרד מנדוויל – הבדלי גרסאות

הפואמה זכתה ל[[השמצה|השמצות]]להשמצות, ולכן מנדוויל החליט להגן על ה[[משל]]. הוא כתב [[ספר]] בעל שם זהה, ובו הוא הוסיף הערות [[פרשנות|פרשנויות]] לפואמה. בכל [[פרק]] מוסבר כיצד כל חטא מ[[שבעת החטאים]] מועיל לחברה. מנדוויל אימץ את הנחת ה[[אנוכיות|אגואיזם]] של הובס, לפיה האדם הוא אגואיסט הדואג רק לעצמו, אך בסיפוק [[תשוקה|תשוקותיו]] הוא תורם לטוב הכללי. הוא תיאר את לונדון מלאת התשוקות והחיים. למשל, יוהרתן של [[נשים|נשות]] המעמד העליון ורדיפתן אחרי היופיה[[יופי]] והעדייםוה[[תכשיט|עדיים]] יוצרת עבודה לצורףל[[צורף]], שמשלם לשוליית הצורף, שהולך להשתכר ובכך מכלכל את בעל הפונדק, שהולך לזונה שבכך מגינה על תומתן של נשות החברה הגבוהה וחוזר חלילה).