לטינית וולגרית – הבדלי גרסאות

'''לטינית וולגארית''' ('''vulgare Latinum''' או '''Latinum vulgare''', קרויה גם '''לטינית עממית''') היא השם הכולל לניבים העממיים השונים של השפה ה[[לטינית]] המדוברת אשר שימשו את ההמונים ברחבי [[הקיסרות הרומית|האימפריה הרומית]], כולל רומא, עד לנפילתה. ניבים אלו התקיימו לצד הלטינית הקלאסית ששימשה בעיקר כשפת הכתב. מניבים אלו התפתחו לבסוף [[שפות רומאניות|השפות הרומאניות]] השונות.

 

הלטינית הוולגארית התפתחה מן השפה הלטינית הקלאסית. היא שימשה בצורות שונות בארצות השונות שברחבי האימפריה הרומית, ניבים שהתפתחו עם הזמן לשפות הרומאניות - הנפוצות שבהן: [[ספרדית]], [[איטלקית]], [[צרפתית]], [[רומנית]], [[קטלאנית]], ו[[פורטוגזית]].

 

 

את היווצרותה של הלטינית הוולגארית מן הלטינית הקלאסית ניתן ליחס לשלושה גורמים מרכזיים: ההתפתחות הטבעית המואצת יותר של שפת הדיבור ביחס לשפת הכתב; השימוש בלטינית בקרב חיילים שגוייסו מכל רחבי האימפריה ועיוותו את מבנה ותיבלו אותה בביטויים התואמים את שפת האם שלהם; התפשטות השפה הלטינית כחלק מהתרחבות האימפריה הרומית, אל עמים דוברי שפות אחרות, שתרמו גם הם להתפתחותה.