דונאטיזם – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←רקע: הרחבה |
←רקע: הרחבה |
||
שורה 3:
==רקע==
התנועה הדונאטיסטית צמחה על רקע רדיפת הנוצרים בימי הקיסר [[דיוקלטינוס]]. בשנת [[303]] ציווה דיוקלטינוס על שריפת הכתבים הנוצריים והרס מקומות הפולחן של הנוצרים. דקיוס חשב שחזרה לדרך הקיסרית הישנה היא זו שתחזק את הקיסרות, ולפיכך חידש את [[פולחן הקיסר]] ודרש שכל אזרח יקבל תעודה בה פקיד השלטון יאשר כי הקריב קורבן כנדרש. מי שסירב נידון למוות. היו בין הנוצרים כאלו שהקריבו קורבנות והיו כאלו שהצליחו לקבל תעודה כזו גם בלי שהקריבו, או על ידי תשלום [[שוחד]] או על סמך הכרות אישית עם הפקיד מנפיק התעודות.
כשפסקו הרדיפות רצו המקריבים ומחזיקי התעודות לחזור לחיק הכנסייה. הבישופים אישרו לבני העם לחזור לקהילה ובתנאי שיביעו חרטה מתאימה על ידי חגירת שק, פיזור אפר על ראשם והודעת חרטה בפני הקהילה. אולם לא אישרו הסדר דומה לכמרים שלא עמדו בניסיון. היו בין הנוצרים כאלו שהסדר החרטה לא מצא חן בעיניהם והם מחו על כך. אחרי רדיפת הנוצרים על ידי הקיסר דיוקלטינוס היו גם כמרים שהורשו לחזור לחיק הכנסייה והמחאה מצד אלו שנשארו נאמנים וסבלו התגברה ונוצרו מתחים בתוך הכנסייה בין נוצרים שנותרו נאמנים לדתם לבין אלה שהתכחשו לנצרות ושיתפו פעולה עם שלטונות רומי.
עם תום הרדיפות התעוררו מתחים בתוך הכנסייה בין נוצרים שנותרו נאמנים לדתם לבין אלה שהתכחשו לנצרות ושיתפו פעולה עם שלטונות רומי. המתיחות הגיעה לכדי קרע גלוי בשנת [[311]], עם מינויו של אדם בשם [[קקיליאנוס]] ל[[הגמון]] [[קרתגו]]. קבוצה של נוצרים, ובראשם דונאטוס, פסלו את המינוי בטענה שקקיליאנוס היה ממשתפי הפעולה, או כלשונם, מן "המוסרים" (traditores). ב-[[313]] מינו הפורשים את דונאטוס עצמו להגמון קרתגו. ▼
▲
בעקבות המשבר כינס הקיסר [[קונסטנטינוס]] ועידה כנסייתית ליישוב הסכסוך. הוועידה קבעה את חפותו של קקיליאנוס והורתה כי הוא ראוי לכהן כהגמון קרתגו. הדונטיסטים סירבו להשלים עם ההחלטה, והקרע הלך והחריף. ב-314 גונו הדונאטיסטים באופן רשמי על ידי ועידת ארל, וב-317 שלח קונסטנטינוס גדודים לקרתגו כדי להילחם בדונאטיסטים. ואולם, הרדיפות רק חיזקו את ההתנגדות לרשויות הכנסייה בקרב הדונאטיסטים, שראו ברדיפות המשך ישיר של הרדיפות האנטי-נוצריות בימי הקיסרות הפגאנית. בשנת 321 נאלץ קונסטנטינוס להוציא צו סובלנות כלפי הדונטיסטים. הרדיפות חודשו רק בשנת 346, תחת שלטונו של הקיסר קונסטנס.
| |||