אלן רובר – הבדלי גרסאות

בשנת [[1982]] נפגע רובר בשתי תאונות, הראשונה בינואר והשנייה בספטמבר. בשתיהן הוא נפל מגובה 15 מטר. הוא סבל משברים רבים ומאז הוא סובל מ[[ורטיגו (רפואה)|ורטיגו]] קבוע. הרופאים קבעו לו 60 אחוזי נכות ואמרו לו שיותר לא יוכל לטפס אך תחזית הרופאים התבדתה. אחרי כחצי שנה בלבד מפציעתו השנייה הוא חזר לטפס ומאז התמיד בנטילת אתגרים יותר ויותר גדולים. לפני שפנה לטיפוס על גורדי שחקים הוא שיפר וליטש את מיומנויות הטיפוס שלו על [[צוק]]ים ב[[הרי האלפים#האלפים המערביים|אלפים הצרפתיים]].

הקריירה של רובר בטיפוס עירוני מתאפיינת ברשימה המתרחבת והולכת של ציוני דרך מפורסמים הכוללים את [[מגדל אייפל]], [[בית האופרה של סידני]] ו[[מגדל מונפרנאס]] בפריז, כמו גם הגבוהים שבגורדי השחקים בעולם. ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]], כשמעלליו הביאו לו חשיפה תקשורתית נרחבת, החלו ספקולציות האם הוא ינסה או לא לטפס על הבניין הגבוה ביותר בעולם באותה תקופה: [[מגדלי פטרונס]] שב[[קואלה לומפור]], [[מלזיה]]. למרות שרשויות מלזיה צפו שהוא ינסה לעשות זאת, הם עדיין נדהמו כאשר יום אחד בשנת [[1997]] הוא הופיע פתאום מספר קומות למעלה בצד אחד המגדלים. הוא נעצר בסופו של דבר בקומה ה-60, 28 קומות לפני ראש המגדל.

כשטיפס על [[מגדל סירס]], ב[[שיקגו]], [[אילינוי]], בשנת [[1999]], הוא נתקל בתנאי הטיפוס המאתגרים ביותר בקריירה שלו. קרוב לקצה הבניין בן 108 הקומות, ערפל סמיך כיסה את קיר הזכוכית והמתכת של 20 הקומות האחרונות ב[[לחות]], מה שהפך אותו לחלקלק ומסוכן. למרות שהטיפוס הפך לאיטי, מייסר, ומאמץ במיוחד, התגבר רובר על הקשיים והגיע לפסגה.