משה פרנקנטל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
גרש (שיחה | תרומות)
מ קט', אין תמונה
שורה 1:
{{אין תמונה|גבר}}
'''משה יהודה (ליאו) פרנקנטל''' ([[1914]] – [[1993]]) היה [[תעשיין]] [[ישראלי]], מחלוצי תעשיית ה[[חלב]] בישראל.
 
==ביוגרפיה==
נולד ב[[הקיסרות הגרמנית|גרמניה]] למשפחה דתית. בצעירותו למד את ענף החלב וייצר [[גבינה|גבינות]] [[כשרות]] לקהילה היהודית המקומית. בשנת [[1936]] [[העלייה החמישית|עלה]] לישראלל[[המנדט הבריטי|ישראל]], והתיישב בפאתי שכונת [[זיכרון מאיר]] ב[[בני ברק]], למרגלות [[ישיבת פוניבז']].
 
בשנים הראשונות לעלייתו ארצה הקים מפעל ל[[מיונז]] ומוצריו. בתחילת [[שנות ה-40]] הקים את מחלבת "נוגה". פרנקנטל היה הראשון, עוד לפני "[[תנובה]]", שייבא ל[[ישראל]] את המכונה ל[[עיקור]] חלב, דבר שאפשר ייצור חלב עמיד ומכירתו בבקבוקים. מחלקי חלב שעשו את פרנסתם ממכירת חלב טרי בכדים ראו בו איום, והיו אף שהתנכלו למשאיות שהובילו בקבוקי חלב מתוצרתו. בהמשך עסק פרנקנטל בייצור ופיתוח חלב ומוצריו, כמו כן עסק בסחר וייבוא גבינות מאירופה ואוסטרליה וסיפק גבינות כשרות לרחבי העולם היהודי.
שורה 10 ⟵ 11:
בשנת [[1970]] הקים פרנקנטל, יחד עם בנו צבי וחתנו יאיר וייל, את מפעל הגלידות "סנוקרסט". בתחילה שכן המפעל בבני ברק, וכעבור זמן עבר ל[[פתח תקווה]]. בהחלטה אסטרטגית החליט פרנקנטל שלא להתמודד מול יצרניות הגלידות הגדולות ובחר בשיטת שיווק חדישה ובלעדית: מכוניות מנגנות ("אוטו-גלידה"). מוצרי החברה לא נמכרו בחנויות אלא רק דרך אחת מ-120 המכוניות שהפעילה החברה. כעבור זמן התחילו גם החברות המתחרות להשתמש בשיטת שיווק זו.
 
בספר "שטראוס – סיפור של משפחה ותעשייה" מספר [[מיכאל שטראוס (איש עסקים)|מיכאל שטראוס]] על התחרות שהייתה בין פרנקנטל לאביו ריכרד שטראוס. בשנות ה-50 קיבלה ממשלת ישראל משלוח של גבינת [[צ'דר]] מ[[ארצות הברית]], שממנה מייצרים גבינה מותכת. הממשלה פרסמה מכרז על מכירת הגבינה. פרנקנטל ושטראוס נדברו ביניהם להגיש הצעה משותפת למכרז וכך לקבל מחיר מוזל, אך לבסוף הציע פרנקנטל הצעה פרטית גבוהה יותר וזכה במכרז. שטראוס נצר את העלבון בלבו. לימים, כש"סנוקרסט" מכרה את מוצריה מתוך מכוניות מנגנות, שטראוס הבן בא לפרנקנטל והודיע לו כי גם "[[שטראוס גרופ|שטראוס]]" תתחיל לעשות שימוש בשיטה זו לשיווק גלידות מתוצרתה. בתגובה אמר פרנקנטל כי אם "שטראוס" תתחרה בו בתחום זה, הוא יתחרה בה ויקים מפעל מקביל. לרגע הזה ייחל שטראוס. פרנקנטל אכן השקיע סכומים עצומים בהקמת מפעל מתחרה ל"שטראוס", ובסופו של דבר עמד בפני [[פשיטת רגל]].{{הערה|1=[[שרית ישי לוי]], [http://books.google.co.il/books?id=hYApVzWaoH0C&pg=PA49&lpg=PA49&dq=%D7%A9%D7%98%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%A1+%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A7%D7%A0%D7%98%D7%9C&source=bl&ots=mT1UWN4wNo&sig=fqld8GmnFQGJUloixn5VT0ee72o&hl=iw&ei=t8XZTbHwLpCMswau-IT4Ag&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=6&ved=0CBwQ6AEwBQ#v=onepage&q=%D7%A9%D7%98%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%A1%20%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A7%D7%A0%D7%98%D7%9C&f=false שטראוס – סיפור של משפחה ותעשייה], עמ' 49-48, [[הוצאת כתר]], (1998).}}
}}.
 
בשנים [[19811980]]-[[19801981]] נמכרו בזו אחר זו "סנוקרסט" ו"טנא נוגה" ל"תנובה". באותה תקופה הקימה משפחת פרנקנטל את חברת "פדקו", שייצרה מוצר [[סויה]] חדשני בשם "[[טבעול]]". אבי הרעיון היה טכנולוג המזון ד"ר מיכה שמר. החברה פיתחה אותו לייצור תעשייתי והוא נרשם כ[[פטנט]] עולמי. בשנת [[1985]] נמכר "טבעול" לקיבוץ [[לוחמי הגטאות]]. המתווך בעסקה היה איש קיבוץ לוחמי הגטאות [[גזי קפלן]] (כיום מנכ"ל [[אסם]], שלימים רכשה את "טבעול") .{{הערה|אריק בשן, [http://www.kibbutz.org.il/itonut/2005/haver/050127_gezi.htm אריק בשן, '''גזי האדום'''], אתר הקיבוצים, 21 בינואר 2005].}}.
 
משה פרנקנטל נפטר בשנת 1993.
משה פרנקנטל נפטר בשנת 1993. היה נשוי לצפורה ואב לשלושה בנים ובת. בנו הוא [[יצחק פרנקנטל]]. בנו צבי פרנקנטל וחתנו יאיר וייל המשיכו את העסק המשפחתי והקימו ב[[יבנה]] את חברת "כפיר", שפיתחה את ה'גבינול', מוצר הבסיס של 'הצהובה הטובה' – תחליף [[גבינה צהובה]] ללא [[כולסטרול]].
 
==הערות שוליים==
שורה 26 ⟵ 27:
[[קטגוריה:תעשיינים יהודים]]
[[קטגוריה:תעשיינים ישראלים]]
[[קטגוריה:חלב]]