ניקוד – הבדלי גרסאות

המונח '''ניקודנִקּוּד''' מתאר הוספת סימנים מתחת לאותיות, מעליהן או בתוכן, לצורך ייצוג [[תנועה (בלשנות)|תנועות]] או להבחנה [[סימן דיאקריטי|דיאקריטית]]. משתמשים במונח זה בעיקר ביחס לשפות [[עברית]], [[ארמית]] ו[[ערבית]]. השימוש בניקוד החל ב[[ימי הביניים]], והראשונים שהשתמשו בו היו מדקדקי הארמית הנוצרית (ה[[סורית]]), כנראה בהשפעת טקסטים [[יוון|יווניים]] שכללו סימנים שנועדו להבהרת ההגייה. מקובל להניח שהסיבה לפיתוח שיטות הניקוד בשפות השונות היא החשש שמסורת ההגייה של טקסטים מקודשים, שעד אז הועברה בעל פה, לא תשתמר אם לא תקובע בכתב.