מבצע מצפן – הבדלי גרסאות

'''מבצע מצפן''' (Operation Compass), היה המבצע הצבאי הגדול הראשון של [[בעלות הברית]] במסגרת [[המערכה בצפון אפריקה]] ב[[מלחמת העולם השנייה]], והניצחון המשמעותי הראשון שלהם על [[כוחות הציר]] במהלך המלחמה. במהלך המבצע הצליחו כוחות ה[[בריטניה|בריטים]] קטנים יחסית להביס את הארמיה האיטלקית ה-10העשירית, להדוף את הצבא האיטלקי משטח מצרים ולכבוש את נמלי [[טוברוק[[ ובנגאזיו[[בנגאזי]] ואת כל בליטת [[קירנאיקה]], כיום בשטחה של [[לוב]]. כל זאת במחיר אבידות קלות בלבד לצד הבריטי.

לאחר הכרזת המלחמה האיטלקית על בריטניה וצרפת ב-[[10 ביוני]] [[1940]], הורה [[מוסוליני]] לגנרל [[רודולפו גרציאני]], מפקד הארמיהה[[ארמיה]] העשירית, שכוחותיה החזיקו בשטח לוב (שהייתה מושבה איטלקית), להשתמש בכוחותיו כדי [[הפלישה האיטלקית למצרים|לפלוש למצרים]] שהייתה תחת שליטה בריטית, ולהשתלט על [[תעלת סואץ]]. גרציאני העלה ספקות באשר ליכולת הכוח שבפיקודו, שהורכב ברובו מכוחות [[חיל רגלים|חי"ר]] בלתי ממונעים, להביס את הצבא הבריטי, אך בסופו של דבר נאלץ לציית להוראות הדוצ'ה. ב-[[13 בספטמבר]] [[1940]] החלה הארמיה העשירית להתקדם לתוך שטח מצרים מול התנגדות בריטית קלה. למרות זאת, הורה גרציאני לכוחותיו לעצור את המתקפה לאחר התקדמות של פחות ממאה ק"מ, ולהקים מערך הגנה באזור [[סידי באראני]].

ב-[[8 בדצמבר]] [[1940]] תקפו כוחות [[הצבא הבריטי]], שכללו מספר יחידות הודיות, תחת פיקודו של [[הצבא הבריטי#דרגות הצבא הבריטי|לוטננט גנרל]] [[ריצ'רד אוקונור]] את עורפו של מערך ההגנה האיטלקי דרך פער בשורת המחנות המבוצרים, שהקימו האיטלקים מדרום לסידי באראני. תכנון המבצע וגילוי הפער מיוחסים בדרך כלל ל[[קולונל]] [[אריק דורמן-סמית]], אשר שירת כיועץ לאוקונור, עםאם כי עובדה זהזו שנויה במחלוקת.

כאמצעי לשמירת סודיות המתקפה, רביםנאמר לחלק גדול מן הכוחות המעורבים לאכי ידעוהמדובר שהמבצע לא היה תרגילבתרגיל, עדורק לזמןזמן מועט ביותר לפני תחילתו נודעה להם המטרה האמיתית. המתקפה נתמכה על ידי [[תותח 25 ליטראות| תותחי 25 ליטראות]] ומפציציו[[מפציץ|מפציצי]] [[בריסטול בלנהיים|בלנהיים]] והתבססה על הסיוע שהעניקו טנקי [[מטילדה (טנק)|מטילדה Mk II]], ששריון החזית העבה שלהם היה עמיד בפני תותחי הנה[[נ"ט]] האיטלקיים, לכוחות החי"ר. תוך שעה מתחילת הקרב מתנהרג הגנרל האיטלקי פייטרו מלטי ו-4,000 חיילים איטלקים נכנעו. תוךבשלושת שלושההימים ימיםהבאים נתפסו או הושמדו 237 כלי ארטילריה, 73 טנקים ו-38,300 חיילים. הכוחות המתקיפים נעו מערבה לאורך כביש החוף ([[ויה דלה ויטוריה]]), דרך [[מעבר חלפיה]] ותפסו את [[מבצר קפוצ'ו]] שב[[לוב]]. האיטלקים לא ציפו למתקפת הנגד הבריטית, והופתעו לחלוטין. מספר יחידות איטלקיות גדולות כותרו ונותקו מאספקה, וכתוצאה מכך נכנעו לאחר מספר קרבות קשים.

בסוף ינואר [[1941,]] נודע לבריטים שהכוחות האיטלקיים החלו בנסיגה מבליטת [[קירנאיקה]]. [[הדיוויזיה המשוריינת ה-7]] נשלחה לכתר את הכוחות האיטלקיים הנסוגים ולהשמידם. תוך כדי התקדמות הדיוויזיה התברר,הייתה שהיא נעה לאטאיטית מדי, מכדי לבצע את משימתה. לפיכךולפיכך שלח הפיקוד הבריטי "טור ממונע", שנועד לנוע במהירות בדרכי המדבר לרוחב בסיסה של בליטת קירנאיקה, ולהקדים את הטור האיטלקי, שנסוג לאורך דרך החוף. ב-[[5 בפברואר]] 1941 הגיע הכוח הבריטי לאזור בדה-פום, דרומית לנמל בנגאזי, והקים שם מערך חסימה. למחרת הגיע למקום הטור האיטלקי, והחל לתקוף את הכוח הבריטי הקטן במטרה לפרוץ דרכו ולהיחלץ מהכיתור. במשך יומיים בלם הכוח הבריטי הקטן, שכלל 500 רובאים, [[אסקדרון]] טנקים ומספר תותחי שדה ותותחים נגד טנקים, כוח איטלקי חזק בהרבה, שכלל 20,000 חיילים, מאה טנקים קלים ומאתיים תותחים. האיטלקים הפעילו לחץ כבד על כוח החסימה הבריטי, ולא היה רחוקים מלפרוץ דרכו. הלחימה הייתה קשה ונואשת והתנהלה בטווחים קצרים. ניסיון הפריצה האיטלקי האחרון התבצע ב-[[7 בפברואר]] כאשר 20 טנקים קלים איטלקיים מדגם [[פיאט M13/40]] פרצו דרך חגורה דלילה של רובאים ותותחים נגד טנקים ונעצרו רק באמצעות אש תותחי שדה במרחק קצר ממפקדת החטיבה הבריטית. כאשר הגיעו לזירה הכוחות הבריטיים העיקריים, שנעו לאורך כביש החוף, נשברה ההתנגדות האיטלקית, והכוחות האיטלקיים החלו להיכנע בהמוניהם.

תוך עשרה שבועות התקדמו בעלות הברית 1300 ק"מ, השמידו או לקחו שלל 400 טנקים ו-1,292 כלי ארטילריה, תפסו 130 אלף שבויי מלחמה והשמידו את הארמיה העשירית האיטלקית שכללה 10 דיוויזיות. האבידות הבריטיות היו קלות יחסית, וכללו 494 הרוגים ו-1,225 פצועים. קצין בריטי תיאר את כמות השבויים העצומה באומרו : "תפסנו בשבי 5 [[אקר]]ים [כ-20,000 מ"ר] של קצינים ו-200 אקרים [כ-800,000 מ"ר] של חיילים בדרגות אחרות". לאחר ההפסד כתב גרציאני למוסוליני "בזירת מבצעים זו דיוויזיה משוריינת אחת חשובה יותר מארמיה שלמה [של חי"ר]". למרות הניצחון הבריטי המכריע, המתקפה הסתיימה ללא גירוש האיטלקים מצפון אפריקה. כשהגיעו הכוחות התוקפים למיצר היבשה של [[אל עגיילה]] הורה ראש ממשלת בריטניה [[וינסטון צ'רצ'יל]] לפיקוד הבריטי בזירת המזרח התיכון לעצור את המשך המתקפה, כדי שניתן יהיה לשלוח חלק מכוחות שהשתתפו בה ל[[יוון]], על מנת למנוע את נפילתה לידי כוחות הציר. בכך הוחמצה הזדמנות פז לסיים את המערכה בצפון אפריקה כבר בראשית 1941, וכיבוש חופי צפון אפריקה נדחה בלמעלה משנתיים, והושלם רק במאי [[1943]]. זמן קצר לאחר עצירת המתקפה הבריטית החלו הכוחות הראשונים של [[קורפוס אפריקה]] הגרמני להגיע לנמל [[טריפולי (לוב)|טריפולי]] במסגרת [[מבצע סוננבלום]], ויחסי הכוחות בין הצדדים היריבים בזירת המערכה של צפון אפריקה השתנו לחלוטין.