פוארטו ריקו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שבור (שיחה | תרומות)
שבור (שיחה | תרומות)
שורה 40:
במסעו השני הגיע [[כריסטופר קולומבוס]] לפוארטו ריקו ב-[[19 בנובמבר]] [[1493]]. האי היה מאוכלס על ידי [[אינדיאנים]] משבט הארווק הידועים בשם טאינו. האינדיאנים כינו את האי בוריקן או בורינקן. קולומבוס העניק לו את השם סן חואן באוטיסטה על שם יוחנן המטביל. העיר המרכזית באי נוסדה ב-1509, ונחשבת כיום לעיר העתיקה ביותר בשטחי ארצות הברית. עקב טעות שנפלה באחת המפות הספרדיות המוקדמות, קיבלה עיר הנמל את שמו של האי (סן חואן), ואילו האי כונה בשמה של העיר (פוארטו ריקו - "נמל עשיר"). שמות אלה, לאי ולעיר, נותרו מאז. ב-[[1510]] [[חואן פונסה דה לאון]] היה למושל הראשון של האי.
 
במהרה האי יושב על ידי הספרדים והטאינו נאלצו לעבוד עבור הספרדים ורובם הוכחדו במחלות ובתנאי העבודה הקשים. את אוכלוסיית האינדיאנים המקומית החליפו עבדים שיובאו מאפריקה. פוארטו ריקו נחשבה לעמדה אסטרטגית של ספרד בקריבים וכונתה "המפתח לאמריקות". למרות זאת במאות ה- 17 וה- 18 הופנו רוב המשאבים למושבות ביבשת.
 
בשל האיום מיריבים אירופים נבנו חומות ומצודות להגנה על נמל סאן חואן. על אף ניסיונות חוזרים ונשנים לא הצליחו האנגלים הצרפתים וההולנדים לכבוש את האי ולהחזיק בו במשך תקופה ארוכה. החומות המרשימות של סן חואן ושני המבצרים הגדולים של העיר - אל מורו וסן קריסטובל - עומדים במלוא תפארתם עד עצם היום הזה ומושכים תיירים רבים.
הרפורמות של המאה ה -19 גרמו לגידול באוכלוסייה ופריחת הכלכלה וליצירת הזהות המקומית של האי. לאחר הקמתן של מדינות עצמאיות ב[[אמריקה הלטינית]] נשארו פוארטו ריקו ו[[קובה]] השריד האחרון לאימפריה הספרדית בעולם החדש.
 
במחצית השנייה של המאה ה 19 העוני והקרע עם [[ספרד]] גרמו לאי שקט ולהתקוממות ב-[[1868]]. המרד דוכא במהירות ובקלות אבל הדרישה לממשל עצמי לא נעלמה וב-[[1897]] העניקה הממשלה הליברלית בספרד ממשל עצמי מוגבל לפוארטו ריקו וקובה, שלא שרד זמן רב.