דון סיגל – הבדלי גרסאות

* '''[[פלישת חוטפי הגופות]]''' ([[1956]]). עלילתו של סרט זה הינה פשוטה, ואף שגרתית. [[רופא]] בעיירה קטנה מקבל תלונות על התנהגות אדישה וחסרת רגשות של התושבים. מסתבר כי חלק מן התושבים מוחלפים בשנתם ב[[חייזר|חייזרים]], שהתנהגותם קפואה ואוטמטית. החייזרים משתלטים על העיירה, ומנסים לגרום להחלפתם של כל תושביה, ביניהם הרופא. סיגל לקח עלילה זו, ויצר סרט מטריד, מפחיד ועוכר שלווה. בניגוד לרעשנות והמשחק המוגזם שאפיינו את סרטי ה[[מדע בדיוני|מדע המדע-הבדיוני]] של שנות החמישים, מצליח סיגל להפיק משחקניו משחק מאופק, וליצור תחושה של [[פרנויה]], מחנק ואיום, תחושות ההולכות ומתגברות עד לסיומו של הסרט. הסרט אמנם מסתיים ב"סוף טוב", שכפי הנראה הוכתב לסיגל על ידי האולפן (הרופא נמלט להרים ומצליח להזעיק עזרה ולהתריע על הסכנה לשלום העולם), אך התחושה היא כי הסוף הוא "מודבק", והצופה יוצא מן הסרט בהרגישו הרגשה כבדה של חרדה עמומה.

:את הסרט יש לבחון על רקע תקופתו, תקופת [[המלחמה הקרה]], שבה נאבקו האמריקנים כנגד גורם זר (ה[[קומוניזם|הקומוניזם]]), הנראה כמשתלט על נשמותיהם של אנשים תמימים, והורס את אמריקה מבפנים, בדיוק באופן שבו השתלטו החייזרים בסרט זה על תושבי העיירה. סרט זה הינו ביטוי מדויק לפחדיה של אמריקה במהלך המלחמה הקרה, לתחושת הרדיפה שחשו תושביה, שהביאה לתופעות כגון "[[מקארתיזם|ציד המכשפות]]" של הסנאטור [[ג'וזף מקארתי]]. יש הנותנים פירוש הפוך לסרט, ורואים בעמידתו של הרופא הבודד כנגד הגל הלא אנושי הגובר והולך מסביבו, התרסה כנגד ה[[מקארתיזם]].