דון סיגל – הבדלי גרסאות

:משחקו של איסטווד (הנעזר בשחקן המשנה [[אנדרו רובינסון]], המשחק את הפסיכופת האולטימטיבי) הינו אבטיפוס לכל שוטר בעל בעיות עם סמכות שנראה מאז על מסך הקולנוע והטלוויזיה. הדימוי החזק של איסטווד העומד מעל פושע שזה עתה תפס, מכוון אליו את [[44. מגנום|אקדח-המגנום בקוטר 44.]], ושואל אותו "Do you feel lucky, Punk?"("האם אתה מרגיש בר מזל, פרחח?") היה ל[[קלישאה]] קולנועית שחזרה (בצורות שונות) בסרטים רבים. איסטווד נכנס אל הדמות באופן מושלם, והיה מזוהה עמה במשך מספר שנים. אך זוהי עבודת הבימוי והעריכה המצוינת של סיגל, אשר הפכה את הסרט לסרט מעניין ויוצא דופן, בעוד שהמשכיו, אותם לא ביים סיגל, נחשבים בעיני רבים כמעניינים ומוצלחים פחות.

* '''[[צ'ארלי וריק]]''' ([[1972]]) סרט זה הינו לכאורה [[סרט פשע]] שגרתי, אך הוא מכיל בתוכו את כל האלמנטים שהביאו לדון סיגל את הצלחתו. מדובר בסרט בעל עלילה מותחת, ערוך היטב, ומלא בדמויות קשוחות, שפה בוטה, וסצנות של אלימות ורצח. מוזיקת הרקע שהלחין [[לאלו שיפרין]] (אשרשהלחין תרםפסי-קול לסרטים רבים של סיגל, וידוע בזכות נעימת הרקע לסדרה [[משימה בלתי אפשרית (סדרת טלוויזיה)|משימה בלתי אפשרית]]) אף היא תורמת לאווירת הסרט. עלילתו של הסרט עוסקת בחבורת שודדים, אשר לאחר ששדדו [[בנק]] קטן בעיירה נידחת, הסתבר כי הבנק שימש כתחנת [[הלבנת כספים]] של ה[[מאפיה (פשע מאורגן)|מאפיה]], ועל השודדים למצוא דרך להימלט מהמאפיה ולשמור את הכסף לעצמם. בסרט משחקים סדרה של "קשוחים" הוליוודיים ([[אנדרו רובינסון]] אשר שיחק את הרוצח ב"הארי המזוהם", [[ג'ו דון בייקר]] ו[[ג'ון ורנון]]), אך הוא ייזכר במיוחד בשל משחקו של [[וולטר מתאו]] בתפקיד הראשי. מתאו משחק [[טייס]] -ריסוס אשר עבר הסבה לשוד בנק, וסיסמתו, הן כטייס והן כשודד, היא "אחרון העצמאיים" (The last of the independents) ומכניס לתפקיד את ההומור והציניות המאפיינים אותו, המשתלבים בצורה טובה עם סגנון הבימוי של סיגל.