שביל קליפות התפוזים – הבדלי גרסאות

'''שביל קליפות התפוזים''', או בשמו המלא: '''שביל קליפות התפוזים: הרפתקאות מראשית ימי תל אביב''', הוא [[רומן היסטורי]] לילדים ונוער שנכתב על ידי [[נחום גוטמן]]. הספר מגולל את הסיפור של [[גירוש תל אביב]] במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]], ואת ראשית ימי השלטון הבריטי בארץ. כבכל ספריו, גוטמן אף אייר את הספר, והציורים מהווים חלק בלתי נפרד מהעלילה. הספר יצאיצאלאור לראשונה לאור בשנת [[1958]] בהוצאת "יבנה", והודפסוומאז לוהודפסו גרסאות מתוקנות רבות בשנים שלאחר מכן. הספר זיכה את גוטמן באות ובפרס הבינלאומי על שם [[הנס כריסטיאן אנדרסן]] לספרות ילדים ונוער.

בהקדמה הקצרה שכתב, הדגיש גוטמן מדגיש כי אירועי הספר התרחשו במציאות, וכי התיאורים הציוריים באים להמחיש לקורא את האווירה באותהשל תקופההתקופה.

בשל ב[[מלחמת העולם הראשונה,]] והחששהתעורר החשש אצל השלטונות ה[[האימפריה העותמאנית|עותמאניהעותמאניים]] מפני פלישה ימית של [[הצי הבריטי]] ל[[ארץ ישראל]]. על כן, פונוהוצאו צווים לפינוי [[עיר נמל|ערי הנמל]] בארץ לכל אורכו של חוף [[הים התיכון]]. בין הערים הללו הייתה תל אביב (ואף [[יפו]] והשכונה תל אביב הסמוכה). שפונוהן פונו רשמית מתושביהן, אך (בפועל הפינוי יושם רק אצל התושבים היהודים ולא אצל הערבים). תושביה ה[[יהודים]] של העירהשכונה הצעירה התפזרונאלצו לנדוד בכל רחבי היישוב היהודי בארץ, כאשר היעדים המרכזיים למפונים היו ה[[ירושליםמושבה|מושבות]], [[כפרהעבריות סבא]],ובכלל זה [[פתח תקווה]], ויישובייישובי [[הגליל]] ו[[ירושלים]].

לבסוף, הבריטים לא פלשו לארץ ישראל מן הים כי אם דרך מדבר [[סיני]]. הכוחותהגייסות הבריטים הלמו בתורכים ומהרהוכבשו כבשולבסף את כל ארץ ישראל. בעקבות כיבושהכיבוש הארץהצבאי מידיהורשו התורכים, הורשוגם תושבי תל אביב לשוב לבתיהם.

הספר מסופר בגוף ראשון בידי דמותו של נחום, ילדנער כבן 15 שגר בבשכונה [[תל אביב]]. בעקבות הגירוש, הוא ומשפחתו עוברים להתגורר בסוכותב[[סוכה|סוכות]] ארעיות בפאתי המושבה פתח תקווה. בזמן זה קרבות משתולליםנערכים לכל אורכה של הארץ בין הצבא הבריטי ובין התורכים, והאחרונים מחפשים מגוייסים חדשים לכוחותיהם ותופסים צעירים ברחובות ובדרכים. בהפצרת סבתו, נחום בורח דרך ה[[פרדס|פרדסים]] כדי שלא יגויס.

בהגעתם לעיר, נפצע הנער מבקבוק סודה ומאושפז ב[[בית חולים|בית החולים]] הקטן של תל אביב. תוך כדי מתגלה גם מטרת שליחותו של הנער - לפני שגורשו מן העיר, החביאו כל התושבים תיקים ברצפת אחד הבניינים בתקווה לשוב לשם ביום מן הימים. אחד מן התיקים היה מסומן במילים "כלו כל הקיצין", ובו היה חבוי [[כסף]] רב שנאסף מיהודי התפוצות, שאמור לסייע רבות לקיום היישוב היהודי בארץ. הבעייה היא שהצבא הבריטי קבע את מפקדתו באותו בניין בדיוק, ואי אפשר להוציא את התיקים מהרצפה.

הילד הפצוע ונחום נעזרים בחברם גן גנין (שמו הספרותי של דן דנין מנערי תל אביב, בן למשפחת דנין]], וכן בזכריה פונימיו, המכונאי של [[מגדל מים|מגדל המים]] שניצב בתחילת [[שדרות רוטשילד]], כדי לארגן מסיבה לכבוד החיילים הבריטיים, ובד בבד להוציא את התיק מתוך הבניין. לאחר שהם מצליחים בכך, הם מבריחים את התיק דרך אוטומכונית של צבא אוסטרלי חזרה לפתח תקווה ולמנהיגי היישוב היהודי.

* מושם דגש על ההבדל הגדול בין השלטון התורכי לבין השלטון הבריטי בארץ. החיילים התורכים מתוארים כפראים אשר הורסים ורוצצים כל דבר הבא בהישג יד. כך למשל, בראשית הספר, חייל תורכי מתנפל על ה[[כוורן]] של פתח תקווה. הכוורן מפציר בו שייקח את ה[[דבש]] מתוך הכוורות אך שלא יהרוס את בתי ה[[דבורה|דבורים]], אך החייל לא נענה והורס את פרי עמלו של הכוורן. לעומת זאת, החיילים הבריטיים, וכן החיילים ה[[אוסטרליה|אוסטרלים]] מתוארים כאצילי נפש וכפילנתרפיםונדיבים. הם נותנים [[צדקה]] לקבצנים ברחוב, ואומרים תודה לפקידים יהודים שמסייעים להם, דבר שלא היה עולה על הדעת תחת שלטון תורכי.

* במהלך הספר המחבר מבטא לא פעם [[כיסופיםגעגועים]] לראשית ימיה של תל אביב. פעמים רבות, כאשר מוזכרת נקודת ציון מתקופת הסיפור, כמו [[מגדל מים|מגדל המים]] הישן של העיר, הוא קובל על התעלמות ה[[עירייה]] ממונומנטים היסטוריים אלו, ועל כך שמקומות כאלו אף נהרסו, לכאורה בכדי לאפשר את צמיחתה של העיר.