|
'''סונאטה מס' 29 של בטהובן''' ב[[סולם (מוזיקה)|סי במול מז'ור]], אופוס 106, הידועה בשם "האמרקלאוויר", נחשבת לאחת ה[[סונאטה|סונאטות]] ל[[פסנתר]] הגדולות של [[לודוויג ואן בטהובן]], וכמו כן היא גם נחשבת לאחת מיצירות המפתח מתקופת יצירתו המאוחרת והאחרונה של [[לודוויג ואן בטהובן|בטהובן]], יחד עם יצירות כגון: [[מיסה סולמניס|מיסה סולמניס למקהלה ותזמורת]], [[הסימפוניה התשיעית של בטהובן|הסימפוניה התשיעית ברה מינור]] ו[[הפוגה הגדולה|הפוגה הגדולה אופוס 133]].
בטהובן הוא זה שנתן לסונאטה את כינוייה: '''סונאטה גדולה לפסנתר פטישים''' (Große Sonate für das Hammerklavier) או בקיצור סונאטת האמרקלאוויר. סונאטת ההאמרקלאוויר נחשבת לאחת ה[[סונאטה|סונאטות]] הקשות ביותר ל[[פסנתר]] אצל בטהובן, ולפעמים היא אף נחשבת לסונאטה עם הדרישות הטכניות הגבוהות ביותר.
==הלחנה==
[[קובץ:Rudolf-habsburg-olmuetz.jpg|שמאל|ממוזער|250px|רודולף יוהאן יוזף ריינר, לו הקדיש בטהובן את הסונאטה]]
בטהובן החל את מלאכת הכתיבה של הסונאטה במלך ה[[קיץ]] של שנת [[1817]], וסיים את מלאכת ה[[הלחנה]] ב[[סתיו]] [[1818]], בשלב אשר [[שמיעה|שמיעתו]] הייתה גבולית מאוד, ואולי אף אפסית. בטהובן החל לכתוב את הסונאטה לאחר תקופה בת 4 שנים ([[1812]]-[[1816]]) שבה כמעט ולא פרסם אף יצירה, משום שסבל מ[[דיכאון]] עמוק, כנראה עקב הבנתו כי לעולם לא [[חתונה|ייתחתן]]. בטהובן הקדיש את הסונאטה ל[[פטרון (אומנות)|פטרונו]], תלמידו וחברו [[רודולף יוהאן יוזף ריינר]], אשר לו הקדיש בטהובן הרבה מיצירותיו החשובות כגון: סונאטת "הפרידה" אופוס 81a, [[מיסה סולמניס]] ו[[טריו]] הפסנתר ה"ארכידוכס".
כיאה ליצירה מתקופת יצירתו המאוחרת של בטהובן, סונאטת ההאמרקלאוויר נושאת את כל המאפיינים אשר ייחודיים לתקופה הזו ביצירתו של בטהובן: עומק אינטלקטואלי, ביטוי אישי עז, עריכת ניסויים במבנים ה[[מוזיקה קלאסית|קלאסיים]] (כמו למשל הרחבת [[צורת סונאטה|צורת הסונאטה]]) וחקירת המבנים ה[[פוליפוניה|פוליפונים]] אשר אפיינו דווקא את [[מוזיקה קלאסית - תקופת הבארוק|תקופת הבארוק]] כגון: [[קונטרפונקט]], [[פוגה]], [[קאנון (תאוריית המוזיקה)|קאנון]] וכו'. כך למשל פרקה האחרון והמאתגר של הסונאטה הוא בעצם [[פוגה]] רחבת ידיים לשלושה קולות.
סונאטת ההאמרקלאוויר היא הסונאטה הארוכה ביותר של בטהובן. אורכה הוא כמעט 50 [[דקה|דקות]], בזמן שיצירות [[תזמורת|תזמורתיות]] כגון: [[סימפוניה]] ו[[קונצ'רטו]] נמשכות בממוצע 40 דקות. בנוסף, אורך פרקה השלישי והאיטי של הסונאטה עומד על כ- 22 דקות. זהו פרק אחד בודד שנמשך כמעט כמו סימפונייה שלמה מ[[התקופה הקלאסית (מוזיקה)|התקופה הקלאסית]], כדוגמת הסימפוניות של [[יוהאן כריסטיאן באך]] ו[[יוזף היידן]].
שם הסונאטה-
האמרקלאוויר
(Hammerklavier) הוא בעצם השם הגרמני ל[[פסנתר]] הנפוץ במאות ה[[המאה ה-18|-18]] וה[[המאה ה-19|-19]], [[פסנתר פטישים|פסנתר הפטישים]] או ה[[פורטה-פיאנו]]. בסונאטות המאוחרות של בטהובן (בעיקר בסונאטת הפרדה מס' 26, בסונאטה מס' 27 ומס' 28) ניכר כי בטהובן כותב פחות ופחות את [[הוראות ביצוע מוזיקליות|הוראות הביצוע המוזיקליות]] ב[[איטלקית]], כפי שהיה נהוג עד אז, אלא יותר ויותר כותב את ההוראות ב[[גרמנית]], שפת האם שלו. כך למשל בסונאטה מס' 27 כל הוראות הביצוע כתובות בגרמנית. דווקא בסונאטת ההאמרקלאוויר ההוראות כתובות בגרמנית, אך כותרת היצירה, וכינוייה הוא בגרמנית.
==צורה==
ל[[סונאטה]] יש ארבע פרקים:
# [[מפעם|אלגרו]].
# [[סקרצו]]- [[מפעם|אסאיי ויוואצ'ה]].
# [[מפעם|אדאג'יו סוסטנוטו]].
# [[רצ'יטטיב]]- [[פוגה]]- [[מפעם|אלגרו ריזולוטו]].
ה[[סונאטה]] מורכבת מ-4 פרקים ולא מ-3 פרקים כפי שהיה יותר מקובל ב[[התקופה הקלאסית (מוזיקה)|התקופה הקלאסית]]. מבנה של 4 פרקים היה נפוץ יותר ל[[סימפוניה]], ובכף מדגים בטהובן את עוצמתה של הסונאטה: היא בנויה כאילו הייתה למעשה סימפוניה לפסנתר. הפרק הראשון בנוי ב[[צורת סונאטה]] טיפוסית למדי, אך מורחבת, יחד עם קודה ארוכה ו[[וירטואוז|וירטואוזית]]. הפרק השני הוא דווקא ה[[סקרצו]], ולא הפרק האיטי ובטהובן משנה את סדר הפרקים והפרק האיטי הופך להיות הפרק השלישי. בטהובן עושה דבר דומה ב[[הסימפוניה התשיעית של בטהובן|סימפוניה התשיעית]], כאשר גם שם מחליף בטהובן את סדר הפרקים השני והשלישי, והפרק השני הוא ה[[סקרצו]] וה[[טריו]], והפרק השלישי הוא הפרק האיטי. הפרק הרביעי מורכב מ[[רצ'יטטיב]] שבנוי בצורה חופשית, עם החלפות [[מפעם|מפעמים]] תכופות. הרצ'יטטיב המשמש כהקדמה (Introduzione) לחלק העיקרי של הפרק, שהוא[[פוגה]] גדולה ל-3 קולות, שמורכבת משלושה חלקים נפרדים.
בטהובן נותן לכל פרק מפרקי ה[[סונאטה]] סימון [[מטרונום]], דבר שבטהובן לא עשה באף סונאטה קודם, וגם לא באף סונאטה שנכתבה לאחר ההאמרקלאוויר. בנוסף, בסונאטת ההאמרקלאוויר משתמשים גם בפדל השמאלי שבפסנתר, המשמש להשגת צליל רך ושקט (רק בפרק השלישי), דבר שבטהובן מסמן ב[[תו (מוזיקה)|תווים]] במפורש. בטהובן מסמן בתווים גם את המקומות בהם וא רוצה שיעשה שימוש בפדל הימני של ה[[פסנתר]], שנותן תחושת עומק ולכידות לצלילים.
===פרק ראשון- אלגרו===
[[קובץ:Pianosonata29.pdf|שמאל|ממוזער|250px|פתיחת הפרק הראשון, יחד עם ההקדשה לרודולף יוהאן יוזף ריינר (בגרמנית]]
הפרק הראשון כתוב ב[[משקל (מוזיקה)|משקל]] מהיר יחסית- משקל [[הוראות ביצוע מוזיקליות|אלה-ברווה]]. ה[[צורת סונאטה|נושא הראשון]] מתחיל בתרועות חגיגיות ב[[סולם (מוזיקה)|סולם]] [[סולם (מוזיקה)|סי במול מז'ור]]. לאחר הפסקה קצרה עם [[הוראות ביצוע מוזיקליות|פרמטה]], ישנו מעבר [[פוגה|פוגלי]] קצר. לאחר שהמעבר חוזר על עצמו, מתחיל ה[[צורת סונאטה|גשר]], עם אופי עליז וחגיגי. ה[[דינמיקה (מוזיקה)|דינמיקה]] משתנה בתכיפות מתיבה לתיבה, ויוצרת ניגודיות פנימית רבה. לאחר מכן חוזרות התרועות של הנושא הראשון, אבל במהלך [[הרמוניה|הרמוני]] מפתיע, המוזיקה עוברת [[מודולציה]] לסולם סול מז'ור, שהוא גם סולמו של ה[[צורת סונאטה|נושא השני]]. יותר מקובל כי סולמו של הנושא השני ב[[צורת סונאטה|אקספוזיציה]] יהיה ה[[סולם (מוזיקה)|סולם]] אשר בנוי על ה[[דומיננטה]] של הסולם (במקרה הזה סולם פה מז'ור), אך כאן הנושא השני מופיע בסולם ה[[סוב דומיננטה]] ל[[מדיאנטה]], כלומר, סולם [[סולם (מוזיקה)|סול מז'ור]] (הסולם המדיאנטי לסולם סי במול מז'ור הוא רה מז'ור). הנושא השני נושא אופי רגוע ונינוח, הרבה יותר מאשר תרועות הנושא הראשון.
הנושא השני מנוגן בעיקר ב[[מנעד]] הגבוהה של ה[[פסנתר]], מה שמקנה לו תחושת עדינות ורכות, והוא כולל מס' החלפות [[יד|ידיים]] מהירות. לאחר הזכרה של הנושא הראשון, מתחילות ה[[צורת סונאטה|קבוצות סיום]]: בפעם הראשונה נשמעת גרסא [[סולם מינור|מינורית]] שלהן, ובפעם השנייה גרסא [[סולם מז'ורי|מז'ורית]], יחד עם [[הוראות ביצוע מוזיקליות|טריל]] ממושך. ה[[צורת סונאטה|קודטה]] הקצרה כוללת חלקים הרמוניים חדשניים יחסית לזמנו של בטהובן, וכך גם חלקים מהנושא השני. האקספוזיציה מכילה הרבה חלקים [[פוגה|פוגלים]] קטנים, והאקספוזיציה חוזרת על עצמה.
ה[[צורת סונאטה|פיתוח]] מחולק לשלושה חלקים עיקריים- החלק הראשון הוא פיתוח קונבנציונלי קצרצר, בו מפתח בטהובן את נושא קבוצות הסיום, ואת מוטיב הפרק הראשון. החלק השני והעיקרי בפיתוח הוא [[פוגה]] לשלושה קולות בסולם מי במול מז'ור. נושא הפוגה הוא מעין [[נושא ווריאציות|ווריאציה]] על נושא הפוגטו הקצר מהנושא הראשון. החלק השלישי בפיתוח מתחיל לאחר רגע שיא קצר ב[[דינמיקה (מוזיקה)|פורטיסימו]]. בחלק השלישי ממשיך בטהובן לפתח את נושא קבוצות הסיום, הפעם ב[[סולם (מוזיקה)|רה מז'ור]], עד אשר זה נקטע על ידי מוטיב הנושא הראשון, שלבסוף מוביל את היצירה אל ה[[צורת סונאטה|ריפריזה]]. בריפריזה הנושא הראשון מורחב, ולאחר הרחבת גם נושא הפוגטו מתרחקת המוזיקה לסולמות רחוקים במעיין פיתוחון של הגשר. לאחר שגם הגשר הורחב מגיע הנושא השני, והפעם הוא מופיעה בסולם ה[[טוניקה]]- סי במול מז'ור. לאחר קבוצות הסיום מגיע ה[[קודה]]. בקודה ממשיך בטהובן לפתח את הנושאים, בעיקר את הנושא הראשון ואת נושא קבוצות הסיום. הקודה נגמרת בחגיגיות ובעוצמה. הפרק הראשון ארוך יחסית, והוא נמשך בין 11-12 [[דקה|דקות]].
===פרק שני- סקרצו- אסאיי ויוואצ'ה===
הפרק השני בנוי במסגרת של [[סקרצו]], ומשקל הפרק הוא אכן משקל של [[משקל (מוזיקה)|שלושה רבעים]]. הסקרצו שופע חינניות, ואף היתוליות מסויימת. הפרק מתקדם בצורה מהירה מאוד. סולמו של הפרק השני הוא גם כן סי במול מז'ור. רוב הפרק כתוב ב[[דינמיקה (מוזיקה)|פיאנו]], ואף פיאניסימו, אך סיום ה[[סקרצו]] מנוגן ב[[דינמיקה|פורטה]]. לאחר הסקרצו, מופיע ה[[טריו]]. הטריו נשמע הרבה יותר קודר ומלנכולי לעומת הסקרצו הקליל והעליז, מה שבדרך כלל לא נהוג. לרוב, הטריו יותר קליל ופחות "כבד" מאשר הטריו המינורי אשר בסונאטת ההאמרקלאוויר. הטריו נקטע בפתאומיות על ידי חלק מהיר, במפעם המהיר [[מפעם|פרסטו]] ובמשקל של [[משקל (מוזיקה)|שני רבעים]]. התפרצות של קטע במשקל שני רבעים באמצע הטריו, כדוגמת הטריו בסונאטת האמרקלאוויר, ניתן למצוא גם ב[[הסימפוניה השישית של בטהובן|סימפוניה השישית (הפסטורלית) של בטהובן]] אופוס 68, אשר גם שם נקטע כל פעם הטריו לטובת חלק מהיר יותר במשקל שני רבעים.
החלק המהיר אשר קוטע את הטריו נותן תחושת לחץ ודחיקות. לאחר קטע מעבר קצר, חוזר הסקרצו, אשר הפעם חלים שינויים מינוריים ובלתי מורגשים, עד ל[[קודה|קודטה]], אשר בה בטהובן מדגיש את הסיום העוצמתי, וממש לפני הסיום, שוב משתנה המפעם ל[[מפעם|פרסטו]], והמשקל לשני רבעים, אך לאחר שה[[משקל (מוזיקה)|משקל]] חוזר לשלושה רבעים, הפרק נגמר באופן מפתיע בנימה חרישית ב[[מפעם|פיאניסימו]]. הפרק השני בסונאטת האמרקלאוויר הוא גם הפרק הכי קצר בה והוא נמשך בין 4-5 [[דקה|דקות]].
|
