כתב הברות – הבדלי גרסאות

'''כתב הברות''' (באנגלית: syllabary) הוא סוג של [[כתב פונטי]], שכל אחד מהסימנים בו מייצג [[הברה]] שלמה, כלומר צירוף של [[פונמה|פונמות]]. זאת בשונה מהכתב האלפביתי המשמש ברוב [[שפה|השפות]] כיום, שבו כל [[אות]] מייצגת פונמה יחידה (למשל- /b/, /k/, /o/, /e/ וכו'). ברוב מערכות הכתב ההברתיות, כל סימן מייצג רצף של [[עיצור]] ו[[תנועה]] (למשל- bo, bi, ke) או תנועה בלבד. אולם בחלקן עשויים להימצא גם סימנים המוקדשים להברות מורכבות יותר (כמו עיצור- תנועה- עיצור או עיצור- עיצור- תנועה). מנקודת מבט היסטורית, ניתן לראות בכתב ההברות שלב ביניים הניצב אחרי [[לוגוגרמה|הכתב הלוגוגרפי]] (בו כל סימן מייצג מילה שלמה) ולפני הכתב האלפביתי. כל אחת מהשיטות יעילה מקודמתה בכך שהיא מאפשרת לייצג מספר גדול של רעיונות באמצעות סט קטן יותר ויותר של סימנים. מספר הסימנים הדרוש בכתב הברות גדול בהרבה בהשוואה לכתב אלפביתי. כתב ההברות התפתח באלף השלישי לפני הספירה בעיר [[גבל]], כאשר אנשי העיר ששלטו ב[[כתב חרטומים]] וב[[כתב יתדות]], פישטו את מערכת הכתב שלהם ויצרו כתב קווי הברתי שכלל כ- 120 סימנים. מערכות כתב הברתיות היו נפוצות בעת העתיקה ושימשו מספר רב של שפות. דוגמה ידועה היא [[כתב לינארי ב']] בו נכתבה השפה [[מיקנית]] שהייתה בשימוש ב[[יוון העתיקה|יוון]] וב[[כרתים]] בין המאות [[המאה ה-16 לפנה"ס|ה-16]] ו[[המאה ה-11 לפנה"ס|ה-11]] לפנה"ס ([[יוון המיקנית|התקופה המיקנית]]). כיום ישנן מספר שפות מודרניות, בהן [[יפנית]] ובמידה מסוימת גם [[אמהרית]] וטיבטית, המשתמשות בכתב הברות.