חומת ירושלים העות'מאנית – הבדלי גרסאות

בחינה מדוקדקת של חומת ירושלים העות'מאנית מלמדת כי היא לא הושלמה מעולם: בחומה משולבים 35 [[צריח (מגדל שמירה)|מגדלי שמירה]], אולם 18 מתוכם לא הושלמו, כך שהם בולטים כלפי חוץ, אך חסרי חלל פנימי; בשמונה מקומות שונים בחומה הותקנו טבלאות לחריתת כתובות, אך הן נותרו ריקות; שלושה תאי משיקולי במקומות שונים בחומה לא הושלמו, אף שהוחל בהכנתם. נראה כי עבודות הבנייה הופסקו באופן פתאומי, לאחר שרוב החומה כבר עמד על כנו.

 

 

ה[[מזרחנות|מזרחן]] [[אמנון כהן (מזרחן)|אמנון כהן]] חולק על טענה זו וסובר כי הסולטאנות ראתה בלטישת העיניים הנוצרית לירושלים איום תמידי. בשל כך, למשל, הקפידה על אחזקת [[חיל מצב]] גדול מאוד בעיר (כמאה [[יניצ'רים]]), וכן על תחזוקה שוטפת של תותחי העיר, ואף על החלפתם בתותחים חדשים במידת הצורך. באמצע [[המאה ה-16]], למשל, כשהסתבר כי מצב התחזוקה של חלק מהתותחים הידרדר, נשלחו הוראות, מומחים ותקציב מ[[איסטנבול]] להקמת בית מלאכה לתיקון תותחים ולייצורם בירושלים.<ref>אמנון כהן, "מפעלו של סולימאן המפואר בירושלים", '''[[קתדרה (כתב עת)|קתדרה]]''' 57, עמ' 49</ref>

בתקופת [[המנדט הבריטי]] ראו השליטים הבריטים בחומה פנינה [[אדריכלות|אדריכלית]] ואחד מסמליה של המורשת ה[[היסטוריה|היסטורית]] של ירושלים. מושל ירושלים הראשון, [[רונלד סטורס]], קבע כי יש להסיר את כל הבתים הצמודים לחומה מבחוץ, כדי לחשוף את מלוא החומה לעין כול. הוא הזמין [[תכנון עירוני|מתכנני ערים]] מ[[אנגליה]] שיקבעו [[תוכנית מתאר מקומית|תכניות אב]] לעיר, תוך הקפדה על יצירת [[חגורת ירק|חגורת יֶרֶק]] (Green belt, אזור חיץ ירוק) סביב חומת העיר העתיקה. כך, למשל, הייתה [[תוכנית מקלין]] משנת [[1918]], [[תוכנית גדס (ירושלים)|תוכנית גדס לירושלים]] מ-[[1919]], ו[[תוכנית גדס-אשבי]] מ-[[1922]].{{כ}}<ref>[[דוד קרויאנקר]], '''אדריכלות בירושלים''', פרק המבוא, כרך ד: '''הבנייה בתקופת המנדט הבריטי''', ירושלים: [[הוצאת כתר|כתר]], 1989.</ref> הריסת הבתים הצמודים לחומה החלה רק בשלהי תקופת המנדט, ולא הושלמה עד יציאת הבריטים מהארץ.

 

{{ציטוט|תוכן="צריך להרוס את חומת ירושלים, היא איננה יהודית. היא נבנתה על ידי סולטאן טורקי במאה ה-16. אנו רוצים שירושלים תהיה עיר גדולה, אחת. חשוב לנו [[הכותל המערבי|הכותל]], והוא עומד וקיים, ואילו להריסת החומה יהיה ערך [[פוליטיקה|פוליטי]] עולמי. אז יידע העולם שיש ירושלים אחת, ובה אפשרי מיעוט ערבי."|מקור=אסיפת רפ"י בבית הרופא בירושלים, 19 ביוני 1967}}

הדברים זכו לביקורת קשה מצד [[אינטלקטואל|אנשי רוח]] רבים, ובהם ה[[סופר]] [[ש"י עגנון]] שאמר: {{ציטוטון|בן גוריון אמר הרבה שטויות בחייו. הצעתו להרוס את החומה היא היותר גדולה}} (דברים שאמר לאחר סיור בעיר העתיקה, 25 ביוני 1967). גם הסופר [[יצחק שלו]] לא חסך את שבט לשונו, ובמכתב תגובה ארוך שפורסם ב[[עיתון]] [[הארץ]] ב-22 ביוני 1967, כתב בין היתר: