קרב פנים אל פנים (שיטה) – הבדלי גרסאות

'''[[קרב פנים אל פנים]]''' ('''קפא"פ''') הוא מושג כוללני אשר הופיע לראשונה בקרב כוחות המגן של ה[[ישוב|יישוב]] היהודי קרי ה[[הגנהההגנה]] בשנת 1940 ומתייחס לסך מקצועות הלחימה בידיים ריקות ובכלי [[נשק]] קרים בהטייתם הקרבית – צבאית, היינו יישום שאינו ספורטיבי. תחום עיסוק זה בלחימה נקרא קפא"פ וסימל שינוי בגישתו של ארגון ה[[הגנהההגנה]] ומעבר מתפיסה הגנתית כפי שהיא התבטאה במושג ספורט מגן, לגישה התקפית. המושג ספורט מגן קדם לקפא"פ והיה בשימוש במהלך החצי השני של שנות ה-30 של המאה ה-20. קשה לייחס למושג קפא"פ את הערך שיטה במובן המוכר לנו כיום משיטות לחימה ובוודאי שאין לקרוא לקפא"פ ההיסטורי אמנות לחימה במובנו המודרני של מושג זה.

זרוע צבאית למחצה של ההסתדרות. למרות שגוף זה לא השתייך להגנה, בפועל הוא סר למרותו של [[דוד בן-גוריון]] מזכ"ל [[ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל|ההסתדרות]] ובכירים בארגון [[ההגנה]]. ניתן לייחס [[המרד הערבי הגדול|למרד הערבי הגדול]] השפעה מכרעת על התפתחות מקצועות קרב הפנים-אל-פנים בהוותו קטליזאטור לגיבוש כוח מגן צבאי ליישוב וגישה התקפית בלחימה השונה [[מדיניות ההבלגה|ממדיניות ההבלגה]] של ההגנה לאורך מרבית שנות ה-30.

בחודשים ינואר - פברואר 1941 מתקיים קורס קפא"פ למפקדים [[הגנה צרפתית|בהגנה]] ובמאי אותה שנה מייד עם הקמת [[הפלמ"ח]] מתקיים קורס למדריכי קפא"פ למסגרת זו.

שני הקורסים האלה משמשים ליישור קו בתכנים ואופן העברתם ומקדמים את הטמעת המקצועות לרוחב ארגון [[הגנה|ההגנה]].

עם קום המדינה, והקמת [[צה"ל]] על תשתית ארגון [[הגנה|ההגנה]] עבר העיסוק בהדרכת הקפא"פ לתחום אחריותו של השירות לאימון גופני בפיקודו של משה פינקל זוהר.