תקופת הגיבוש האתיופית – הבדלי גרסאות

לאחר מותו של תקלה גיורגיס השני קאסה מרצ'ה היה בעל יתרון צבאי גדול מעל כל יריביו האחרים שטענו ולכן הכתיר את עצמו לקיסר אתיופיה בשם יוהנס הרביעי<ref>כונה הקיסר ג'ון על ידי האירופאים.</ref>. ליוהנס היו מתנגדים פניימים כמו מלך שאווה [[מנליק השני]] שטען גם הוא לכתר הקיסרי וראס אדאל שקיבל מיוהנס את התואר מלך גוג'אם והוכתר בשם [[תקלה היימנות, מלך גוג'אם|תקלה היימנות]] על מנת שייתמוך בו. יוהנס שאף להחליש את ההגמוניה של מנליק השני בדרום ולכן הכתיר את היימנות למלך של [[ממלכת קאפה|קאפה]]. בזמן זה גוג'אם שלטה על שטחים נרחבים בתוך [[האימפריה האתיופית]] וכללה שטחים מהממלכות באזור [[מחוז וואלגה|וואלגה]] והגיעה בשיאה עד ל[[נהר גיב]]. מנליק כעס מההכתרה של היימנות למלך קאפה ולכן יצא לקמפיין צבאי כנגד היימנות בגוג'אם, ב[[קרב אמבבו]]<ref>אמבבו היא עיירה הנמצאת בצפונה של [[מחוז וואלגה|וואלגה]].</ref> גוג'אם הפסידה והיימנות יחד עם בניו נשלחו ל[[אנטוטו]], בסופו של דבר מנליק השני ותקלה היימנות הגיעו להסדר, היימנות הכיר במנליק כמלך קאפה ובתמורה קיבל זהב ויהלומים. יוהנס ראה שאינו יכול על שני המלכים יחד ולכן פנה בידידות ובתו של מנליק [[זאודיתו, קיסרית אתיופיה|זאודיתו]] נישאה לבנו [[אראיה סלאסי]] שניתן לו גם התואר ראס והיה המושל של [[וואלו]].

 

 

=== יוהנס הרביעי: מצרים ואיטליה ===

לא מספיק צרות אלו ב[[אוגוסט]] [[1914]] פורצת [[מלחמת העולם הראשונה]], אירוע כלל עולמי שהשפיע גם על [[אתיופיה]]. בנוסף ממשלות צרפת, בריטניה ואיטליה חתמו על [[ברית לונדון|הסכם לונדון]] ב-[[26 באפריל]] [[1915]] שעל פיו מדינות אלו יכלו להרחיב את שטחיהם ב[[אפריקה]] על חשבונם של הגרמנים, הצרפתים והבריטים הסכימו שהאיטלקים יוכלו לטעון לגבולות חדשים של המושבות האיטלקיות [[אריתריאה]], [[סומלילנד האיטלקית]], לוב והמושבות הסמוכות השייכות לצרפת ובריטניה, הדאגה האתיופית הייתה שהרי לאיטליה אין לאן להתפשט במזרח אפריקה ובין המושבות אריתריאה וסומלילנד האיטלקית ישנה מדינה שאינה נשלטת על ידי אף אחד מהצדדים והיא אתיופיה.

 

[[תמונה:Drei Kaiser Bund.jpg|שמאל|ממוזער|262.5px|משענת כוחו של ליג' ייאסו, מנהיגי [[מדינות ההסכמה]], משמאל הקיסר [[וילהלם השני]], במרכז הסולטאן [[מהמט החמישי]] ומימין הקיסר [[פרנץ יוזף הראשון]].]] הכעס של [[מדינות ההסכמה]] הופנה כעת לקיסר והם יסדו [[אמברגו]] נשק על אתיופיה והזהירו אותה על התערבות צבאית אך הקיסר הצעיר לא נרתע והמשיך הפעם באופן פומבי להצהיר על תמיכה ב[[מעצמות המרכז]]. האצילים האתיופים לא אהבו את ההתגרות של ייאסו במדינות ההסכמה והם הפיצו ידיעות שהקיסר נאף באשתו ובכך גרמו ל[[ארכיבישוף]] של הכנסייה האתיופית [[האבונה מאטאוווס]] להודיע על אי תמיכה בקיסר וב-[[27 בספטמבר]] [[1916]] בזמן חג ה[[מסקל]] הוא הודיע על הדחתו של ייאסו מתפקיד הקיסר באשמת כפירה ב[[נצרות]]. בתו של מנליק [[זאודיתו, קיסרית אתיופיה|זאודיתו]] הוכרזה כקיסרית באותו היום ו[[טפרי מקונן]] בנו של [[ראס מקונן]] הוכרז כסגן הקיסרית וכיורש העצר ובעקבות זאת ירש את אביו בתור הראס (דוכס) של [[מחוז הראר]] והיה ידוע יותר בשם [[ראס טפרי]]. על מנת להשיג שליטה מלאה על אתיופיה כנגד הראסים המקומיים מונה [[הבטה גיורגיס]] אחד מהגנרלים והיועצים הגדולים ביותר של הקיסר מנליק השני לשר המלחמה ושיחק תפקיד מרכזי בשלטון עד מותו ב-[[1926]].

 

 

=== הקיסרית ויורש העצר: השלטון הכפול ===