שיפה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Dinamik-bot (שיחה | תרומות)
מ r2.6.5) (בוט מוסיף: sq:Floema
תמא (שיחה | תרומות)
הגהה, עריכה
שורה 8:
 
צינור השיפה עשוי מצינורות ארוכים רבים הנקראים צינורות הכברה.
צינורות הכברה עשויים תאים חיים סמוכים,שרוב אשר רוב אברוניהםאיברוניהם נעלמו, ומהוהם שנשארמכילים זה בעיקררק [[ציטופלזמה]], וקרום[[מיטוכונדריה]] התא[[פלסטידה|ופלסטידות]]. לתאים אלו דופנותדפנות רוחב, הנקראות גם לוח כברה,. דפנות אלו מלאות נקבוביות זעירות שתפקידן להאט את זרימת המומסים דרך תאי הכברה ובכך לשמור על מפל לחצים בין במקור למבלע. לתאי השיפה צמודים תאי לוואי שתפקידם לווסת את תנועת המומסים בצינור.
 
כיוון זרימת הסוכרים בצינורות הכברה של השיפה מושפע הן מכוח הכובד, והן ממפל הריכוזים והלחצים. בנוסף, הארה ישירה על מקום מסוים בצמח מגבירה את זרימת הסוכרים לכיוון החלק המואר.
אין תשובות ממשיות עדיין לשאלה איך מתנהל מנגנון כיוון הזרימה בצינורות השיפה. שאלה זו עדיין בגדר מחקר, אך יש תאוריות שונות. התאוריה המרכזית שלפיה מסבירים את מנגנון ההובלה בשיפה נקראת תיאורית הזרימה בלחץ שפותחה על ידי מונק בשנת 1926. על פי תאוריה זו הסוכרים המומסים נקלטים בתאי הכברה של השיפה בתהליך בררני הדורש השקעת אנרגיה. תהליך זה מכונה "העמסה". מאוחר יותר הסוכרים מגיעים למבלע ושם מתבצעת ה"פריקה".
בתהליך ההעמסה הסוכרים נקלטים בתאי הלוואי של הכברה על ידי משאבים , מה שדורש השקעת אנרגיה. מתאי הלוואי הסוכרים עוברים דרך נקבוביות זעירות אל צינורות הכברה שבעלה. תהליך זה מעלה את ריכוז המומסים בתא הכברה ומכאן מעלה את הלחץ האוסמוטי שהוא לחץ שנוצר בתמיסה כתוצאה מריכוז המומסים. פוטנציאל המים יורד בעקבות עליית הלחץ האוסמוטי, ולכן נכנסים מים לתא הכברה, נוצרת תמיסת סוכר והלחץ על דפנות התא עולה. בעקבות כך נוצר מפל ריכוזים בין המקור, שבו ריכוז המומסים גבוה, לבין המבלע שבו ריכוז המומסים נמוך. הפרשי הלחץ גורמים לזרימת לחץ לכיוון התאים בהם הלחץ נמוך יותר. הסוכרים המומסים עוברים מתא כברה לתא כברה עד שהם מגיעים למבלע. כשהסוכר מגיע למבלע מתבצעת הפריקה.
תהליך הפריקה הוא הפוך מתהליך ההעמסה. תהליך זה הוא גם אקטיבי. סוכרים יוצאים מתאי הכברה אל תאי המבלע, ובעקבות כך עולה פוטנציאל המים ומים יוצאים מתא הכברה והלחץ על דפנות התא יורד.