תיקוף – הבדלי גרסאות

'''תיקוף''', ('''פריודיזציה''') הוא [[מתודולוגיה]] בחקר ה[[היסטוריה]] בה מחלקים [[היסטוריון|היסטוריונים]] את רצף [[הזמן]] לפרקי זמן, תקופות, על בסיס אחדות מסוימת שהם מייחסים לרצף האירועים בהן. החלוקה לתקופות המוצעת ב[[היסטוריוגרפיה]] איננה "טבעית", כל חלוקה נובעת מ[[פרשנות]] של היסטוריון או אסכולה של היסטוריונים לרצף אירועים ומהלכם. ןבקביעתובקביעת תיקוף ישנה אמירה על [[מהות|מהותה]] של תקופה.

התיקוף הוא חלק אינטגרלי מן התרבות האנושית; מאז היותה נזקקו בני האדם להעניק משמעויות לפרקי [[זמן]], בדברי ימי הכלל והפרט. מלבד היסטוריונים, לקחו חלק בתיקוף גם [[הוגה דעות|הוגי דעות]], אנשי דת, [[מדינאי|מדינאים]] ואף אמנים.

כמו כן, תהליכים היסטוריים רבים מתמשכים במקביל, או למרות, התמורה וה[[מהפכה]], או שמתקיימת, במעין תקופת בייניםביניים, חפיפה בין סיומה של תקופה אחת, לבין תחילתה של חדשה.

התקופה ה[[פרה-היסטוריה|פרה-היסטורית]], שעד להמצאת הכתב, תוקפה בהיסטוריוגרפיה המודרנית, על פי השליטה בחומר, כמו ה[[אבן]] וברזלוה[[ברזל]], ובאיתניודרגת הטבע,ההתפתחות של וההתיישבותה[[התיישבות]].{{הערה|ראו למשל: מישל בארבאזה, ז'אק ברטן, הכלים הראשונים, כיבוש האש, המרחב והחומר, בתוך: פייר וידאל-נאקה, [[אלי בר-נביא]] (עורכים), '''תולדות העולם משחר האנושות ועד ימינו''', תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 1993, עמ' 3-2.}}

אצל חלק ניכר מההיסטוריונים של תולדות עם ישראל, מקובלת התפיסה כי ההגמוניה המדינית היא המצע והמסגרת ליצירת תרבות עצמית, אך התקופה נקבעת על פי התרבות והיצירה בספרותב[[ספרות]] ובאמנותוב[[אמנות]], ונקראת על שמה; כך למשל, נקראת תקופת היצירה היהודית המגוונת ב[[חצי האי האיברי]] בשלהי ימי הביניים, "[[תור הזהב של יהדות ספרד]]". [[גירוש ספרד]] בשנת 1492, הוא קו הגבול בין ימי הביניים לבין העת החדשה בתולדות האומה, על פי חלק מההיסטוריונים, ואילו אחרים סוברים שתחילתה של החדשה בתולדות היהודים הוא ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]], ובמיוחד במהפכה הצרפתית בשנת 1789.