אופירה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 20:
}}
[[תמונה:Sharm el Sheikh map OSM.png|שמאל|ממוזער|250px|מפת האזור]]
'''אופירה''', [[התנחלות]] ויישוב עירוני ישראלי לשעבר אשר נקבע כבירת [[מרחב שלמה]] (מרש"ל) בדרום חצי האי [[סיני]]. אופירה נבנתה בין מפרץ מרסא אל-עיט, בעברית מפרץ נעמה ("נעמה ביי") ומפרץ שארם אל-מויה (בעברית מפרץ שלמה), על חולות [[שארם א-שייח']], על מצוק "ראס אום סיד" המשקיף דרומה לעבר [[ראס מוחמד]], וצפונה על האי [[טיראן (אי)|טיראן]], כיום המקום נמצא בשטח [[מצרים]].
השם [[אופיר|אופירה]] נלקח מהמקרא, שכן זהו היה המקום ממנה יובאו לארץ ישראל זהב ואוצרות טבע אחרים, ועל פי ההשראה זהו המקום, מכיוון שהמסע אליו החלה בעציון גבר, כלומר דרך ים סוף:
שורה 30:
כבר ב-[[1956]] נכבש המקום ע"י ישראל, והוקמה בו ע"י הרמטכ"ל [[משה דיין]] ההיאחזות "אופיר" (שבשמה השני היה "תרשיש"), במטרה ליצור התיישבות שתייצב גבולות חדשים ותמנע את הנסיגה. בהיאחזות הקימו בין היתר צריפי דייגים ובית כנסת, אך היא החזיקה מעמד זמן מאוד קצר, וכעבור ארבעה חודשים, השלים [[צה"ל]] את הנסיגה מסיני ואת ההיאחזות "אופיר".
לאחר [[מלחמת ששת הימים]] נכבש המקום בשנית ע"י צה"ל לטווח ארוך. כחלק מפיתוח האיזור הוקם בתחילה שנית פיקוד [[מרחב שלמה]] שהתפרס על כל [[דרום סיני]] לאחר שפורק ב-1957. המטרה העיקרית אחרי המלחמה הייתה לפתח את האיזור, שהיה מרוחק מרחק גאוגרפי ניכר מיישובים ישראלים וממוקדי רשויות השלטון. התפיסה המרכזית הייתה כי יש לפתח את אופירה כמוקד התיישבות ישראלי, שממנה תסתעף הפעילות המרכזית לשאר האזורים. החשיבות לנוכחות אזרחית במקום נבעה מהצורך לפתח תחבורה ימית בדרום הארץ, חקלאות וחקלאות ימית, וכמו כן מהימצאותה בין החוף המערבי של סיני שעל [[מפרץ סואץ]] ושדות הנפט שבו, לבין החוף המזרחי שעל [[מפרץ אילת]] והתיירות.
כבר בסוף [[1968]] העריך צוות בדיקה של החטיבה להתיישבות [[ההסתדרות הציונית|בהסתדרות הציונית]] שניתן להקים בשארם א-שייח עיירה שתאכלס 10,000 נפשות, כשבשוליה נמל תעופה שיאפשר משלוח חקלאות ותחבורה נוחה לתיירים ותושבים. העיר תוכננה להיות עיר ראשונה בחשיבותה במרחב שלמה (מרש"ל), ושנייה לאילת במערך האזורי הכולל. לימים היא נקבעה להיות בירת מרש"ל.
כ-20 קילומטר צפונית-מערבית לבתי היישוב אופירה נחנך ב-[[14 במאי]] [[1968]] [[שדה תעופה|שדה התעופה]] [[שדה אופיר]], ששימש גם למסלולים של [[חיל האוויר הישראלי|חיל האוויר]], וגם לטיסות לאומיות ששירתו אזרחים. מצד מערב של העיר, בצמוד, הוקם [[בסיס שלמה]] של [[חיל הים הישראלי|חיל הים]] על חוף [[מפרץ שלמה]], שנעזב ב-[[1982]].▼
▲תחילה, הוקם כ-20 קילומטר צפונית-
בין השנים [[1969]] - [[1975]] יושבה אופירה. בניגוד להסדרות הציונית, כוונת [[משרד השיכון]] הייתה לאכלס באופירה בשלב הראשון כ-500 משפחות (כ-2,000 נפש). היישוב הוקם כחלק מהתפיסה ש[[מפרץ אילת]] ו[[מצרי טיראן]] ישארו תחת שליטה ישראלית בכל הסדר עתידי בין ישראל למצרים. העיר נבנתה כמתוכנן על מצוק ראס אום סיד שמשקיף דרומה על [[מפרץ שלמה]]. בעיר לא הייתה קליטה לתחנות טלוויזיה כלל, וקליטה לתחנות רדיו מאוד מצומצמת. בשנים הראשונות לא היה כביש ישיר שחיבר את העיר למרכז הארץ, והדרך הייתה לנסוע דרך החוף המערבי של סיני, דבר שהאריך את הדרך בכ-250 ק"מ לפחות. רק ב-[[1971]] נסלל כביש [[אילת]]-אופירה, שרוב דרכו לצד קו החוף<ref>כשהיה אפשר, סלילת הכביש סטתה לעומק לכיוון ההרים על מנת לא לפגוע בחוף ובנוף של מפרץ אילת. הדרך בין [[נביעות (יישוב)|נביעות]] ל[[די זהב]] נסללה בין ההרים. שאר הדרך נסללה צמוד לחול מכיוון שהגאוגרפיה לא אפשרה לסטות.</ref>.
על מפרץ נעמה, 6 ק"מ צפונית-מזרחית לעיר, הוקם אזור תיירות ונופש שקרוי "נעמה". בצד הדרומי של נעמה, הוקמו שני בתי מלון, ובצד הצפוני [[בית ספר שדה]] "נעמה". לאורך המפרץ כולו נבנתה הטיילת המפורסמת של חוף נעמה, ונפתחו שני מועדוני צלילה. באמצע הדרך בין אזור נעמה לעיר אופירה נבנה אתר לתחנת כוח להפקת חשמל ומים על החוף. 2 ק"מ מצפון לעיר הוקם אזור תעשייה. מצד מערב של העיר, בצמוד, הוקם [[בסיס שלמה]] של [[חיל הים הישראלי|חיל הים]] על חוף [[מפרץ שלמה]], שנעזב ב-[[1982]].
בשנת [[1981]] נערכה במקום פגישת פסגה אשר כונתה "פסגת אופירה", בה השתתפו נשיא מצרים [[אנואר סאדאת]] וראש ממשלת ישראל [[מנחם בגין]]. השניים נפגשו בעת יישום תהליך השלום, שנתיים לאחר שחתמו על [[הסכם השלום בין ישראל למצרים|הסכם השלום בין המדינות]].
שורה 41 ⟵ 45:
בשונה משאר הישובים הישראלים שהוקמו בסיני, אופירה הייתה בבעלות הממשלה, ותושבי המקום חיו בשכירות מ[[משרד השיכון]]. על כן, בעת פינוי העיר, תושבי המקום לא קיבלו פיצויים כמו תושבי [[חבל ימית]], אלא אפילו היו צריכים לשלם כסף על נזקים שהשאירו בבתים. התושבים עזבו את המקום מחוסר ברירה, כיוון שחיו בשכירות בבתים שלא שלהם, אולם לאחר עזיבתם ירדה לאופירה קבוצה של [[גוש אמונים]] שנאבקה נגד הנסיגה.
== הערות שוליים ==
<references />
== לקריאה נוספת ==
* רפי לרמן, '''תכנון העיר אופירה''' בתוך: [[עזרה זהר]] ([[עורך]]), '''המדבר''' עבר, הווה, עתיד, הוצאת רשפים, ת"א, [[תשל"ז]].
* בצלאל לביא ואפרים גרינברג, פרק: '''המנהל והפיתוח האזורי במרחב שלמה''', בתוף הספר '''סיני - לזכרו של משה דיין''', עמ' 985-992, [[1987]].
==קישורים חיצוניים==
| |||