המוניות בקרב על המארן – הבדלי גרסאות

הכוחות הגרמנים היו קרובים להשגת פריצת דרך נגד הארמיה השישית המכותרת בין [[6 בספטמבר|6]] ל-[[8 בספטמבר|8]] בספטמבר, והיה צורך מיידי בתגבורת.

בפריז נערכה הערכת מצב וגנרל [[ג'וזף גליאני]] שהיה המושל הצבאי של פריז החליט לשלוח תגבורת של 10,000 חיילי מילואים רגליים שהמתינו בפריז. ובמקביל הוציא [[צו חירום]] בו נקראו כל מוניות פריז רובם מדגם "[[רנו דגם AG]]" להתגייס למאמץ המלחמתי ולהגיע לכיכר "אינבליד" כדי להסיע את הלוחמים לזירה. תוך כמה שעות הגיעו 600 מוניות מרחבי העיר, ובחסות החשיכה החל המבצע להעביר את הלוחמים לזירה במוניות, כל מונית הכילה בדוחק חמשה לוחמים על נשקם האישי, ולכן היו צריכים בעלי המוניות לנסוע הלוך חזור פעמיים כדי להסיע 6,000 לוחמים לזירה.

ההיסטוריונים הצבאיים חלוקים האם כח התגבורת היה בעל תפקיד משמעותי בהכרעת המערכה. אך בכל אופן המצע הפך לסמל של אחדות לאומית סולידרית מעבר לתפקיד האסטרטגי שלה והיוותה עידוד [[מוראל|מוראלי]] בעל השפעה חזקה בקרב.

בליל ה[[8 בספטמבר]] הנחיתה הארמיה החמישית בפיקודו של [[לואי פראנשה ד'אספרה]] מתקפת פתע נגד הארמיה הגרמנית השנייה, המתקפה גרמה להרחבת הפער בינה לבין הארמיה הגרמנית הראשונה.

הקרב זכה לכינוי "הנס על המארן" ומוניות פריז שרובם היו מדגם "רנו AG" כונו בגאווה ''"The taxis de la Marne"'' - "המוניות של מארן" והפכו לסמל של אחווה בין האזרחים בעורף לחזית.