דיאמגנטיות – הבדלי גרסאות

לדוגמה, הסוספטיביליות המגנטית של חומר דיאמגנטי כגון מים היא <math>\chi_{v}</math> = −9{SN|-9.05×10⁻⁶ 05|-6}}. החומר בעל הדיאמגנטיות החזקה ביותר הוא [[ביסמות]], <math>\chi_{v{SN|-166|-6}}</math> = −166×10⁻⁶ , למרות של[[גרפיט]] פירוליטי עשויה להיות סוספטיביליות של <math>\chi_{v{SN|-400|-6}}</math> = −400×10⁻⁶ במישור אחד. למרות הכל, גודלם של ערכים אלו קטן מהמגנטיות שמפגינים פאראמגנטים ופרומגנטים. [[מוליכות-על|מוליכי-על]] עשויים להיחשב כבעלי דיאמגנטיות מושלמת ( <math>\chi_{v}</math> = −1 1-), כיוון שהם דוחים כל שדה מהפנים שלהם בעקבות [[אפקט מייסנר]].

תופעה מרתקת במיוחד המערבת דיאמגנטים היא שהם יכולים לרחף בשיווי משקל יציב בשדה מגנטי. [[משפט ארנשו]] נראה כשולל את האפשרות של הרחפה מגנטית סטטית. אולם, משפט ארנשו תקף רק לגופים בעלי מומנט קבועמגנטי mקבוע, כגון פרומגנטים, שהאנרגיה המגנטית שלהם ניתנת על ידי '''m•B'''מכפלת המומנט המגנטי בשדה המגנטי. פרומגנטים נמשכים לנקודת המקסימום של השדה, שלא קיימת בחלל חופשי. דיאמגנטיות היא צורה מושרית של מגנטיות, וכתוצאה מכך המומנט המגנטי פרופורציונלי לשדה המגנטי המופעל B. משמעות הדבר היא שהאנרגיה המגנטית של דיאמגנטים פרופורציונלית ל-B², הצפיפות של השדה המגנטי. דיאמגנטים נמשכים גם למינימום של השדה, וייתכן מינימום ב-B² בחלל חופשי (למעשה <math>\nabla^2 \mathbf{B}^2\geq 0</math> ).