הסתדרות ציונית חדשה – הבדלי גרסאות

סביב ז'בוטינסקי כמנהיג ציוני וסביב המשנה הרעיונית שפיתח עם השנים והתבטאה בשנות ה-20 של ה[[מאה ה-20]] ביצירתן של תנועות רעיוניות, שהבולטות בהן היו [[בית"ר]], תנועת הצעירים אשר דגלה בחינוך ציוני לאומי והכשרה צבאית לקראת עליה ל[[ארץ ישראל]], והתנועה "[[ברית הציונים הרוויזיוניסטים]]" (הצה"ר), שהיתה הזרוע המדינית של [[הציונות הרוזיוניסטית]] והמפלגה אשר יצגה אותה ב[[ההסתדרות הציונית העולמית|הסתדרות הציונית העולמית]] - באותם ימים היתה הסתדרות זו הגוף אשר קבע את מדיניות התנועה הציונית כולה, על סניפיה במדינות השונות ועשרותומאות אלפי תומכיהחבריה ותומכיה אשר התפקדו לשורותיה ע"י כך ש"שקלו את השקל" (כלומר שילמו דמי חבר).

הרוויזיוניסטים דרשו מן ההסתדרות הציונית והנהגתה הגדרה מפורשת כי מטרתה הסופית של הציונות היא הקמת מדינה עברית בארץ ישראל ונקיטת צעדים מפורשים נגד בריטניה בשל המדיניות האנטי ציונית שנקטה בדמות פרסומי [[הספר הלבן|הספרים הלבנים]] והגבלות העלייה וההתיישבות. לשיטתם, לא נקטה הנהגת ההסתדרות צעדים משמעותיים ובכך הביאה להחלשה ועמעום בהגשמת המטרות הציוניות וחולשה של הישוב היהודי בארץ בפני הבריטים אל מול דרישות ערביי ארץ ישראל.

ב-[[1933]] נרצח [[חיים ארלוזורוב]] והעיונות בין המחנות השונים הגיעה לסיפה של מלחמת אחים. הקונגרס הציוני ה-18 באותה שנה ביטא עוינות קשה של תנועות העבודה כלפי הרוויזיוניסטים. המתיחות הרבה גם הורגשה בישוב וקרה שהתפרצו מעשי אלימות. ב-[[1934]] יזמה הצה"ר תנועת חרם ("תנועת פטיציה") על [[גרמניה הנאצית]], אותו החרימה בתוקף ההסתדרות הציונית. כאשר החליטה ההסתדרות הציונית כי כל חבריה מחויבים מעתה והלאה למרותה בלבד, החליטה הנהלת הצה"ר האפרילבאפריל [[1935]] על הקמת הסתדרותההסתדרות ציוניתהציונית חדשההחדשה. רק מיעוט של רוויזיוניסטים נשאר חבר בהסתדרות הציונית, בדמות [[מפלגת המדינה]] של [[מאיר גרוסמן]].