החומה האטלנטית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ZéroBot (שיחה | תרומות)
מ r2.7.1) (בוט מוסיף: ca:Mur Atlàntic
Rc3002 (שיחה | תרומות)
שורה 17:
מרבית החופים היו מבוצרים ומאוישים בדלילות.
 
בראשית 1944 מונה [[פילדמרשל]] [[ארווין רומל]] לאחראי על שיפור הביצורים. רומל האמין שקיומם של ביצורי חוף בחופי הפלישה הם דבר הכרחי על מנת לעצור את הפלישה המתקרבת, שלאור ריכוזי הכוחות הגדולים בבריטניה הייתה צפויה בחודשים הקרובים. תחת פיקודו של רומל קצב הבניה הואץ, בונקרים נבנו על קו החוף או מעט מאחוריו כדי להמטיר אש [[תותח חוף|תותחי חוף]] ו[[מקלע]]ים על הכוחות הפולשים. שדות מוקשים ומכשולים כמו גדרות תיל ו[[בזנ"ט|קיפודים צ'כיים]] הוקמו בחופים עצמם, ומוקשים ימיים ומכשולים תת-ימיים פוזרו במים בקרבת החופים על מנת לפגוע [[נחתת|בנחתות]] האויב לפני שהםשהן יספיקומספיקות להגיע לחוף. עד רגע הפלישה זרו הגרמנים כמעט 6 מיליון מוקשים בצפון צרפת. בנוסף, רומל פקד להציף אזורים שלמים ולתקוע עמודים באדמה במטרה לפגוע בכוחות המוצנחים ובדאונים.
 
החומה האטלנטית מעולם לא הושלמה למרות המאמצים הכבירים שהושקעו בבנייתה. הסיבה לכך היא שלגרמנים לא היה מושג מהיכן בעלות הברית מתכננות לפלוש, ואי לכך היה צורך לבצר [[קו חוף]] באורך אלפי קילומטרים. כמו כן, הגרמנים האמינו שהמקום הסביר ביותר בו תתרחש הפלישה הוא פה-דה-קאלה (הודות למבצע הטעיה נרחב של בעלות הברית) והשקיעו את מירב מאמציהם בביצור אזור זה כאשר בעצם בעלות הברית תכננו לפלוש לנורמנדי. סיבה נוספת טמונה בקשיים של הגרמנים להעביר חומרי בנייה (ברזל, מלט וחול) לחזית, כתוצאה מהרס שיטתי של התשתיות בגרמניה ובצרפת על ידי הפצצות בעלות הברית ופעילות חבלנית מצד המחתרת הצרפתית, ה[[רזיסטנס]].