ואן-לי, קיסר סין – הבדלי גרסאות

בשלהי תקופת שלטונו חדל ואן-לי ליטול חלק בניהול ענייני המדינה. הוא השתתף בישיבות לעתים רחוקות ובמשך תקופות ארוכות סירב לקבל לראיון את שריו או לקרוא דוחות שנשלחו אליו.

 

 

הטפות המוסר ששמע מפקידיו, הטענות והטענות שכנגד עייפו את הקיסר ואן-לי והוא התנכר לחלוטין לתפקידיו הממלכתיים. בסופו של דבר הוא החל לנקוט בטקטיקה נקמנית של חסימה או התעלמות מצורכי המנהל. במשך שנים הוא סירב לראות את שריו או לפעול על פי תזכירים שהוגשו לו. הוא סירב לבצע מינויים נדרשים, ובסופו של דבר שמן כל־כך שבקושי יכול היה לעמוד בלא עזרה. כל המדרג העליון של המנהל של קיסרות מינג סבל מחוסר איוש. בהתחשב בתפקידו הנדרש של הקיסר כציר המרכזי של המדינה, היווה מרד זה כנגד הבירוקרטיה פשיטת רגל של השלטון המרכזי. בסופו של דבר, במהלך "תקופת חלום" זו הלך והתפתח האיום העתידי של ה[[מנצ'וריה|מנצ'ו]]. אזור מנצ'וריה היה אז בשליטת צאצאי שבטים טוּנגוּסים המכונים יוּרצֶ'ן. מנהיג אחד השבטים, [[נורהאצ'י]], הצליח לאחד תחת שלטונו את כל השבטים והקים שושלת בשם ג'ין המאוחר (רמז לשושלת ג'ין שהקימו היורצ'ן במאה ה-12 שהובסה בידי ה[[מונגוליה|מונגולים]]). בהדרגה כבש נורהאצ'י את המדינות השכנות (מונגוליה וקוריאה) ובסדרת קרבות מול צבא מינג העדיף מספרית, אך החלש יחסית השתלט על [[ליאונינג]]. סין ניצלה לזמן מה לאחר שנורהאצ'י נהרג מפגז תותח בקרב נינגיואן, שש שנים אחרי מותו של ואן-לי. בנו עתיד בסופו של דבר לכבוש את סין ולהקים את [[שושלת צ'ינג]].