תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בניה -> בנייה
יצור -> ייצור
שורה 18:
המונומנטים המצריים הם המבנים הגדולים הראשונים בהם נעשה שימוש במלט להדבקה של אבנים. המצרים השתמשו ב[[גבס]] להכנת המלט. ייתכן שהגבס שימש אף כחומר סיכה בשינוע האבנים. הגבס אינו עמיד במים, אך מכיוון שהגשמים נדירים ב[[מצרים]], המבנים השתמרו.
 
[[סיד]] שימש כחומר מליטה בצפון מזרח [[אגן הים התיכון]], בעיקר ב[[יוון]] עד לתקופה הרומית. הרומאים שיכללו את מלט הסיד על ידי ערבוב הסיד ב[[אפר געשי]]. האפר הגעשי המועדף היה מ[[פוצולי]] שב[[איטליה]]. לכן, חומרים שמתקשרים בנוכחות סיד ומים נקראים עד היום "[[חומר פוצולני|חומרים פוצולנים]]" (pozzolana באנגלית). כאשר לא היה [[אפר געשי]] זמין, הרומאים השתמשו בתערובת סיד עם חרס טחון או אפר עץ, שאף הם בעלי תכונות פצולניות. '''צמנט''' שהוא תערובת של סיד וחומר פוצולני נקרא גם צמנט רומי. הצמנט הרומי מתקשר במים, עמיד במים ומתקשר יותר מהר מהסיד. לכן, עד מהרה, החליף הצמנט הרומי את הסיד ביצורבייצור מלט. מכיוון שהצמנט הרומי זקוק למים על-מנת להתקשר, מרבית המבנים ההיסטוריים ששרדו מ[[התקופה הרומית]], נבנו באזורים ותקופות בהם הלחות באוויר הייתה מספיקה על-מנת לאפשר את התקשרות והתקשות המלט. למרות שנמצאו ב[[ישראל]] שרידים ארכאולוגים של [[בטון]] מתקופות מוקדמות בהרבה מהתקופה הרומית, הרומאים היו הראשונים שעשו שימוש בבטון בקנה מידה גדול. כיפת ה[[פנתאון]] היא דוגמה לשימוש כזה.
 
למרות שהרומאים תיעדו בכתב את מפרט הכנת המלטים והבטון, עם נפילת [[הקיסרות הרומית|האימפריה הרומית]], חלה הידרדרות באיכות הצמנט והמלט. במבנים מהמאה התשיעית עד [[המאה ה-11]] לספירה, איכות המלט הגיע לתת רמה. הסיד ששימש להכנת מלט לא נשרף כראוי, והשימוש בחומרים פוצולנים הפסיק לחלוטין בחלקים של [[אירופה]]. החל מהמאה ה- 12 חל שיפור מתמיד באיכות המלט, וחזר השימוש בחומרים פוצולנים טבעיים. אבל גם ספרים מתקופה זו בנושא, מצטטים את הספרות הרומית, ואינם מחדשים. למעשה, עד למאה ה- 18, לא הייתה שום התקדמות בידע וטכנולוגיה של חומרי המליטה, מאז התקופה הרומית.