פורט סאמטר – הבדלי גרסאות

על רקע עלייתו של [[אברהם לינקולן]] לשלטון בשנת [[1860]], סוגיית [[העבדות בארצות הברית|העבדות]] ו[[זכויות המדינות בארצות הברית|זכויות המדינות]], הכריזה ב-[[20 בדצמבר]] [[1860]] [[קרוליינה הדרומית]] על פרישתה מ[[ארצות הברית]] והקימה מדינה עצמאית. בזמן זה שהו ב[[פורט מולטרי]] הסמוך 127 חיילים מ[[חיל התותחנים האמריקני|חיל התותחנים הפדרלי]] בפיקודו של מייג'ור [[רוברט אנדרסון]]. שישה ימים לאחר פרישתה של קרוליינה הדרומית הסיג מייג'ור אנדרסון את כוחותיו מפורט מולטרי אל פורט סאמטר, שכן לתפיסתו קל היה להגן על פורט סאמטר מפני מתקפה אפשרית של ה[[מיליציה]] של קרוליינה הדרומית. מצבה של המצודה לא היה מושלם, לצדמאחר העובדה כי עבודותועבודות הביצור והבנייה מעולם לא הושלמוכך גם מצבהושלמו, התותחיםוהתותחים אשר אמורים היו להיות מותקנים במצודה לא הוצבו במקומותיהם, כל זאת לאורבשל הקיצוץ בתקציבו של הצבא שהונהג במהלך כהונתו של הנשיא [[ג'יימס ביוקנן]]. במהלך החודשים שלאחר מכן קריאות חוזרות ונשנות מצד ממשלת קרוליינה הדרומית, ולאחר מכן מצידו של בריגדיל גנרל [[פ. ג. ט. בורגארד]] אשר קיבל לידיו את הפיקוד על כוחות הקונפדרציה באזור, לפינוייה של המצודה נדחו. מן הצד השני, כל מאמצי התגבור והתספוקוהעברת אספקה של צבא האיחוד אל חיל המצב סוכלו בידי הכוחות הקונפדרטיביים, כך. ב-[[9 בינואר]] [[1861]] נורו היריות הראשונות של המלחמה על ספינת הסוחר [[כוכב המערב]] אשר הוחכרהנחכרה על ידי ממשלת הצפון לצורך העברתלהעברת אספקה ותגבורת לחיל המצב. בהבינו כי לכוח הנצור תאזל האספקה ב-[[15 באפריל]], הורה לינקולן לשגר שייטת של ספינות למפרץ צ'ראלסטון בפיקודו של האדמירל [[גוסטב פוקס]], על מנת לחדור למימי המפרץ ולהעביר אספקה לחיל המצב הנצור.

ב-[[11 באפריל]] [[1861]] נשלחו מטעמו שלע"י הגנרל בורגארד שלושה קצינים על מנת לדרוש את כניעתה שלכניעת המצודה. משלחת הקצינים נתקלהנענו בסירוב. לאחר התייעצות עם [[מזכיר המלחמה של הקונפדרציה]] [[לירוי ווקר]] נשלחו הקצינים אל המצודה שוב ועוכבו כ-10 שעות עד אשר קיבלו את תנאי הכניעה של המצודה. תנאי הכניעה לא היו מקובלים על המשלחת וכאשר חזרו הקצינים אל [[פורט ג'ונסון (קרוליינה הדרומית)|פורט ג'ונסון]] הסמוך הורה הקולונל [[ג'יימס צ'סנוט]] על פתיחת המתקפה הארטילרית על המצודה. האש החלה ב-[[12 באפריל]] [[1861]] בשעה 04:30 כאשר החלו תותחי הקונפדרציה להפגיז את פורט סאמטר. הנצורים השיבו אש, אשר עקב מספרם המועט של המגינים ושל התותחים, לא הייתה יעילה. ב-[[13 באפריל]], לאחר 34 שעות של הפגזה רציפה, נכנע חיל המצב והמצודה פונתה מחיילי צבא האיחוד ועברה לידי [[צבא הקונפדרציה]]. במהלך הקרב עצמו לא נהרג אף חייל אחד מאש התותחים, ההרוג היחידי במהלך הקרב היה בעת פיצוץ באחד התותחים בעת [[מטח כבוד]] אשר נורה מתותחי האיחוד בהצדעה להורדת [[דגל פורט סאמטר|דגל האיחוד]] מתורן המצודה. הדגל עצמו הפך לסמל לגבורתם של מגיני המצודה כאשר הובא בידי מייג'ור אנדרסון צפונה.

במרוצת השנתיים שלאחר הקרב שופצה המצודה בסיוע של כ-500 עבדים, תותחיה הכבדים הוצבו במפלס השלישי העליון ומבנים חדשים הוקמו בתוך המצודה. מפרץ צ'ארלסטון הפך לפרצה בהסגר הצפוני על נמלהנמלי הדרום ועל כן חודשו מאמצי האיחוד לאכוף את ההסגר תוך השתלטות על המצודה. מאמצי צבא האיחוד לכיבושה של המצודה החלו ב-[[7 באפריל]] כאשר שייטת ההסגר הדרום אטלנטי, בפיקודו של האדמירל [[סמואל דו פורט]], תקפה את כוחות הקונפדרציה במפרץ ובמצודה באש תותחים אך מתקפה זו נכשלה. פשיטה של סירות תוכננה לביצוע בלילה שבין ה-[[8 באפריל|8]] וה-[[9 באפריל]], בפיקוד הגנרל [[קווינסי גילמור]] מצבא האיחוד והאדמירל [[ג'ון דהלגרן]] מ[[צי האיחוד]], אולם עקב חוסר שיתוף פעולה הולם בין הכוחות ובעיקר בין המפקדים הפעולה נכשלה. מגיני המבצר התפנו רק עם התקרבות צבאו של [[ויליאם שרמן]], שנע דרך מדינות הדרום במה שנקרא "[[הצעדה אל הים]]"; שרמן נע צפונה מ[[סוואנה]], אשר ב[[ג'ורג'יה]], ומגיני המצודה נאלצו לנטוש אותה, כמו גם את אזור מפרץ צ'ארלסטון, ב-[[17 בפברואר]] [[1865]] וב-[[22 באפריל]] הונף שנית דגל האיחוד מעל חומות המצודה.