אוברטורה – הבדלי גרסאות

האוברטורה הופיעה לראשונה ב{{ה|מאה ה-17}}. ה[[טוקטה]] בתחילת [[אורפאוס]] של [[מונטוורדי]] היא שילוב של תרועה ברברית בכל כלי נגינה אפשרי עם קטע מלודי הקרוי [[ריטורנלו]]. מכיוון שזה הפרק האינסטרומנטלי הראשון הפותח [[אופרה]], ניתן לקרוא לו אוברטורה. כצורת אמנות, החלה האוברטורה להופיע ביצירות של [[ז'אן באטיסט-בטיסט לולי]]. לולי יצר תבנית שמהווה, גם אם הוא עצמו לא דבק בה תמיד, את האוברטורה ה[[צרפת|צרפתית]] הטיפוסית עד לתקופת [[יוהאן סבסטיאן באך]] ו[[גאורג פרידריך הנדל]] (שיצירותיו עשו אותה לקלאסיקה). האוברטורה הצרפתית הזאת מופיעה כמבוא אטי ב"מקצב מנוקד" מודגש (כלומר, יאמבוס מוגזם, אם מתעלמים מן ה[[אקורד]] הראשון), ואחריו פרק תוסס בסגנון פוגאטו. המבוא האיטי חזר תמיד על עצמו, והפרק המהיר הסתיים לעתים בשיבה לקצב ולחומר האיטי וחזר גם הוא על עצמו (ראו האוברטורה הצרפתית של באך ב-Clavierübung [תרגיל לכלי-מקלדת] מס' 2). לאחר האובטורה הצרפתית האופראית באה, לעתים קרובות , סדרה של נעימות מחול לפני עליית המסך. מכאן החל השימוש באוברטורה כפרלוד ל[[סוויטה]]; והאוברטורה הצרפתית של באך ב"קלאוויראיבונג" מעידה על כך, בהיותה כמות שהיא מבוא לסוויטה של שבעה ריקודים. מאותה סיבה, [[סוויטות תזמורתיות (באך)|ארבע הסוויטות התזמורתיות של באך]] נקראות אוברטורות; ושוב, הפרלוד לפרטיטה הרביעית בקלאוויראיבונג הוא אוברטורה.