|
|
|
סוף העימות של מסע הצלב החמישי החזיר את הסולטאנותהסולטנות האיובית למצב של מתיחות ויריבות בין הנסיכים האיובים. אלמלך אלעאדל אחיו של [[צלאח א-דין]] ושליט מצרים חילק את ממלכתו בין שלושת בניו - בנו הבכור אלמלך אלכאמל קיבל את התואר סולטאן מצרים ועם התואר קיבל גם זכויות של ריבון באימפריה האיובית כולה. [[אלמלכ אלמעט'ם עיסא]] קיבל את השליטה בדמשק ואלמלך אל אשרף קיבל את השליטה באזור ה[[חורן|ג'זירה]]. מתיחות זו הגיע לידי רתיחה משכרת האמיר של דמשק '''אלמלך אל מועטם''' ברית עם ה[[חווארזם|חואריזמים]] שכוונה כנגד הסולטאן המצרי וקיפלה בתוכה גם את שליט הגזירה. תמונה זו הביאה את הסולטאן המצרי לחפש בני ברית אפשריים בעימות העתידי ומשלחת מטעמו יצאה ל[[סיציליה]] לשיחות עם פרידריך השני. שיחות אלו והמשא ומתן שהתנהל בעקבותיהן פתח בפני הקיסר הרומי אפשריות פוליטיות שמשמעותן שיסוי הנסיכים האיוביים זה בזה, ניצול עוינותם וחששם אחד מן השני לטובת ויתורים בארץ ישראל.
|
