גרנדה (ספרד) – הבדלי גרסאות

 

ראשיתה של העיר ביישוב ה[[חצי האי האיברי|איברי]] אליבירגה (Elybirge). בשנת [[193 לפנה"ס]] ה[[רומאים]] כבשו את העיר, שנקראה בפיהם איליבריס (Iliberis). מאוחר יותר העיר עברה לשלטון ה[[ויזיגותים|וויזיגותים]], וב-[[713]] כבשוה ה[[מוסלמים]]. היא שימשה כמרכז עירוני חשוב של [[אל-אנדלוס]]; בפי המוסלמים נקראה אִלְבִּירָה, ובפי ה[[נוצרים]] שנותרו בה אֶלְבִירָה. בתחילת [[המאה ה-11]] השתלטו עליה הזיריון, שושלת מ[[צפון אפריקה]], והקימו בה ממלכה עצמאית. מרכז העיר עבר לפרבר היהודי גָּרְנָאטָה (غرناطة). מכאן, לפי אחת ההשערות, שמה הנוכחי של העיר. (לפי השערה אחרת, מקור השם בעצי ה[[רימון מצוי|רימון]], Granado ב[[ספרדית]], שגדלים באזור.) ב-[[1232]] עלה לשלטון בעיר [[מוחמד הראשון]], מייסד [[השושלת הנאסרית]], ונולדה [[ממלכת גרנדה]]. ממלכה זו נותרה השריד המוסלמי האחרון ב[[חצי האי האיברי]], עד נפילתה ב-[[2 בינואר]] [[1492]].

 

גרנדה היא אחד ממוקדי התיירות העיקריים של אנדלוסיה, בעיקר בזכות המבנים המוסלמיים שהשתמרו בה יפה. רובע [[אלבאיסין]], הבנוי מרחובות צרים מרוצפים באבנים, הוא החלק העתיק ביותר של העיר. הוא גובל בנהר דארו; בגדה שמולו מתנשאת גבעת [[אלהמברה]], עליה נבנו ארמונם של מלכי גרנדה, אלקסבה (Alcazaba), המצודה שהגנה על הארמון וה[[חנרליפה]] (Generalife), ארמון הקיץ של המוסלמים. כן יש בה [[קתדרלה]], שבה קבורים [[פרננדו השני מאראגון]] ו[[איסבלה מקסטיליה]] שתחת שלטונם נכבשה העיר מידי המוסלמים, ואתרים נוצריים נוספים.