תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגית: חשד למילים בעייתיות
שורה 17:
לאחר שמסעוד השתלט על האימפריה הסלגו'קית, ומינה בבגדאד את הח'ליף [[אל-מקתפי]], נכנע זנגי, והכיר בשלטונו של מסעוד.
 
ַ==דמשק==
 
מששקטו הרוחות בעיראק, שב זנגי לנסיונו לאיחוד מדינות סוריה תחת שלטונו, ובראשם דמשק.
שורה 23:
בדמשק שלטו באותה העת צאצאיו של [טוגתכין] מושל דמשק מ-1104 עד 1128. טוגתוכין שבראשית דרכו ניסה להלחם בצלבנים, נואש, והחליט להגיע להסכם עם הצלבנים. כך הפכה דמשק למדינת חיץ בין הצלבנים ובין המוסלמים. את מקומו ירש בנו בּוּרִי (מת ב-1132), ולאחריו בנו שמס אלמלך אסמעיל בן בורי.
 
בשנים אלו שיחקה דמשק את תפקיד 'האיש הבריא', בעוד חאלב היתה 'האיש החולה', כאשר שליטים מתחלפים בה לעתים תדירות. עלייתו של זנגי מחד, ומידך עריצותו של אסמעיל דרדרו את המצב בדמשק והביאו את הדמשקאים אל סף מרד (1135). אסמעיל, שחשש לחייו הזמין את זנגי והבטיח לו את השליטה בעיר. אמו של אסמעיל רצחה את בנה, והעבירה את התפקיד לאחיו שהאב א-דין. זנגי שהגיע לשערי העיר הנעולים (כשבדרכו הוא כובש את חמאת), הופתע. נמצא מוצא של כבוד, וזנגי שב למקומו. מכאן ואילך תשמש דמשק בתפקיד 'האיש החולה', ותשתמש לסירוגין בשני אויביה, זנגי והצלבנים זה כנגד זה, כדי לשמור על מעמדה העצמאי.
 
זנגי עד סוף ימיו, ניסה להשתלט על דמשק, אך לא עלה בידו, מחמת התערבותם של הכוחות הצלבניים. את מלאכתו זו השלים בנו [[נור א-דין]], כעשר שנים לאחר מותו.
 
==מצור בערין==
זנגי, שלא הצליח לכבוש את [[דמשק]], רצה להרחיב את תחום שלטונו. מטרתו הייתה כיבוש האזורים הצלבניים לצורך מדיני גרידא, אך הוא ידע שה[[מוסלמים]] לא יבואו בהמוניהם להילחם ב[[צלבנים]]. לשם כך, הוא החל לעורר את רגשות המוסלמים שב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]], להתאחד במלחמה כנגד הנוצרים. זנגי היה הראשון שהפך את כיבוש [[ירושלים]] וארץ-ישראל למלחמה דתית, עם סיסמת ה[[ג'יהאד]].
 
באביב 1135, יוצא זנגי לסדרת מסעות מחאלב, נגד שטחי הנסיכויות הצלבניות מזרחה לנהר ה[[עאסי]] (ובלטינית, האורונטס), הוא כובש כמעט את מחצית השטח אשר בידי הצלבנים, אך נאלץ להפסיק את המסעות, עקב הדרדרות המצב בעיראק. אך קלות המסע הבהירו לו את חולשת הנסיכוית הצלבניות. נציבו בחאלב סַוַאר, מגיע במסע התקפה על [[נסיכות אנטיוכיה]] עד החוף של לאטקיה, ובכך מבתר את שטח הנסיכות לשנים.
 
לאחר ששב מעיראק, תקף זנגי את מבצר בערין (בפי הצלבנים מונפראן) בתחום [[רוזנות טריפולי]] ושם עליו מצור (קיץ 1137). רוזן טריפולי ריימון השני פנה לעזרת [[פולק מאנז'ו]] מלך ירושלים, זה גייס את צבאו ויצא לעזרת טריפולי, אך בטרם הגיע, נלקח ריימון בשבי, בטרם הגיע לבערין. פולק עצמו נמלט לתוך המבצר. כוחותיהם של נסיכות אנטוכיה ואידסה יצאו גם הם לעזרת בערין, אשר על כן פתח זנגי במשא ומתן עם נצורי בערין, אשר כתוצאה ממנו הפסידו הצלבנים את בערין, תמורת זכות יציאה בשלום מן המבצר ושחרור השבוים הנוצרים.
 
זנגי אכן הצליח לכבוש את ה[[המדינות הצלבניות|מדינה הצלבנית]] הראשונה - [[רוזנות אדסה]] בשנת [[1144]], והביא על ידי כך ליציאתו של [[מסע הצלב השני]] מ[[אירופה המערבית]] ל[[ארץ ישראל]]. נודע ב[[אכזריות]]ו הרבה.