שלמות טריטוריאלית – הבדלי גרסאות

החל משחר ההיסטוריה של העמים היו קיימות יחידות מדיניות שתבעו לעצמן טריטוריה מוגדרת. פלישה זרה לטריטוריה זו הייתה בבחינת עילה למלחמה, ובדרך כלל הוכרעה בשדה הקרב. לעתים היו מספר רמות של שלטון, שבמסגרתן יחידות מדיניות שונות הכריזו מלחמה זו על זו, בעוד שהן הכירו יחדיו בסמכות שלטונית גבוהה יותר. כך שליטים פאודליים ב[[ימי הביניים]] היו יוצאים למלחמה איש ברעהו, בעוד כולם הכירו בסמכות המלך היחיד השולט מעליהם. יש הרואים ב[[שלום וסטפליה]] משנת [[1648]] את התגלמות הרעיון המודרני של שלמות טריטוריאלית, אף שיש החולקים על קביעה זו.

 

 

עם יסוד [[האומות המאוחדות]] ומאוחר יותר ארגונים בינלאומיים נוספים דוגמת [[הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה]], עקרון השלמות הטריטוריאלית היה לעיקרון מנחה בישוב סכסוכים בינלאומיים. עקרון השלמות הטריטוריאלית מנחה לעתים קרובות את יחסם של ארגונים אלה ל[[הסכסוך הישראלי-פלסטיני|סכסוך הישראלי-פלסטיני]]. עקרון השלמות הטריטוריאלית אף קיבל ביטוי נרחב ב"עשרת העקרונות" של [[הסכמי הלסינקי]] של [[הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה]] משנת 1975, בהם העיקרון הרביעי מוקדש ל"שלמות טריטוריאלית של האומות".