פוקאס, קיסר האימפריה הביזנטית – הבדלי גרסאות

ב-602 ציווה הקיסר על גייסות הבלקן לחנות בחורף מצפון לדנובה, מחוץ ל[[לימס]], באזור מועד לפשיטות האווארים, במקום לחזור לבירה כנהוג. פקודה זו, שלוותה בצמצום תקציב הצבא, הביאה עד מהרה לפרוץ מרד ולצעדה מזורזת של הגייסות אל הבירה [[קונסטנטינופול]]. פוקאס ניצב בראש המרד וכשהגיע לבירה זכה לאהדת [[מפלגה|מפלגת]] "הירוקים". שלטונו של הקיסר מאוריסוס התערער, הוא נמלט מהעיר ל[[כלקדון]] ופוקאס הוכתר לקיסר תחתיו. לאחר זמן קצר נרצח מאוריסוס במקום מפלטו יחד עם חמשת בניו. ראשיהם הוצגו לראווה בבירה לפני שנקברו.

 

 

אולם עד מהרה נאלץ פוקאס להתמודד עם מצב [[גאו-פוליטיקה|גאו-פוליטי]] וצבאי קשה. [[כוסרו השני]], מלך פרס, ראה ברצח בן בריתו, הקיסר הביזנטי הקודם, מאוריסוס, מעשה המחייב נקמה. הוא השתמש בתירוץ הנקמה על מנת לתקוף ולבזוז את ביזנטיון הנחלשת ולהשפילה. במקביל, התקשה צבא הבלקן לבלום גלי תקיפות חוזרים ונשנים מצד האווארים והסלאבים בחזיתות הדנובה וה[[קווקז]]. בשנת [[605]] נסוג צבא הבלקן לשם מתן סיוע לשמירת הגבול המזרחי של האימפריה, דבר שהוביל להתמוטטות חזית זו. נפילת הבלקן אילצה את פוקאס לשלם לאווארים מס גבוה שדילדל את אוצרות האימפריה שלו. ב-[[607]], לאחר ארבע שנות קרבות, הצליח צבא פרס לפרוץ את קו הגבול בנהר [[פרת]] ולהתקדם לעבר סוריה, אנטיוכיה וארץ ישראל.