הון מניות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוסף מידע
הוסף מידע
שורה 9:
לעומת זאת, החיוב כלפי בעלי המניות הוא מיוחד במינו. רק תאגיד (ולא אדם טבעי) יכול להקצות מניות. בעלי המניות הם בעלי החברה. ההון העצמי (Shareholders' equity) מייצג את סך הזכויות הכלכליות של הבעלים בחברה. הון המניות (ליתר דיוק: ההון העומד), שהוא חלק מההון העצמי, מייצג את מה שבעלי החברה תרמו כדי להפוך לכאלו (על ידי רכישת מניות). הבעלים אינם "נושים", אך יש לחברה חיובים כלפיהם. טבע החיובים הוא כזה, שסכומם וזמני התשלום שלהם אינם ידועים מראש, ואף לא ידוע האם יועברו אי-פעם לבעלי המניות. זאת, מכיוון שבעלי המניות הם בעלי האינטרס השיורי – הם לוקחים על עצמם את הסיכון, שהחברה תפסיד את ההון העצמי שלה (ובתוכו הון המניות שהכניסו אליה), אך גם את הסיכוי, שהחברה תהיה רווחית וההון העצמי יגדל עוד ועוד (וכך יגיעו להם זכויות כלכליות, בסכום העולה על הון המניות שהכניסו לחברה).
 
ההון העצמי מיוחס לבעלי המניות. אולם, הוא אינו אלא נתון חשבונאי – עודף הנכסים על ההתחייבויות;. כל עוד הוא "לכוד" בתוך החברה, בעלי המניות אינם יכולים ליהנות ממנו. כיצד מועבר ההון העצמי לבעלי המניות? בזמן חיי החברה (כל עוד אינה בפירוק), יש לה חיוב עיקרי אחד כלפי בעלי המניות, אותו היא-עצמה מחליטה האם ומתי לבצע: החלוקה (distribution). חלוקה יכולה להתבטא בדיווידנד או ברכישה עצמית של מניות. דיווידנד הוא תשלום אותו מעבירה החברה לבעלי המניות, לפי חלקם היחסי בבעלות, מתוך ההון העצמי שלה. דיווידנד מקטין את ההון העצמי (סך זכויות בעלי החברה) אך באותו זמן הוא מזכה כספית את בעלי החברה, כך שהאיזון נשמר. באורח דומה, רכישה עצמית של מניות מקטינה את ההון העצמי (מאחר ונוצרות מניות רדומות, הנרשמות במאזן כמספר שלילי) אך מעבירה תשלום לבעלי המניות, שמכרו אותן לחברה.
 
החיוב הכלכלי השני, שיש לחברה כלפי בעלי מניותיה, נעוץ בזכותם לקבל את ההון העצמי שנותר בחברה בעת פירוק. חברה שהגיעה לפירוק יכולה להימצא באחד משני מצבים: או שיש לה הון עצמי חיובי (יותר נכסים מאשר התחייבויות לנושים) או שהונה העצמי הוא אפסי או שלילי (יותר התחייבויות מנכסים). במקרה השני, בעלי המניות לא יקבלו דבר. זאת, כאמור, בשל האינטרס השיורי: תמורת הסיכוי שהחברה תשיא את רווחיהם, הם נטלו על עצמם את הסיכון שלא יקבלו דבר. לפי החוק (דיני ה[[פירוק חברות|פירוק]]), הנושים הם תמיד ראשונים לקבל את הנכסים שנותרו בחברה מתפרקת, ובעלי המניות אחרונים.
שורה 19:
 
[[חוק החברות, התשנ"ט-1999|חוק החברות]] מסדיר סוגיה זו: "ניירות ערך בני פדיון לא ייחשבו כחלק מהונה העצמי של החברה, יהא כינוים אשר יהא, אלא אם כן הזכות לפדיונם הוגבלה למקרה של פירוק החברה לאחר פרעון כל התחייבויות החברה לנושיה בעת הפירוק".<ref>סע' 312(ד) לחוק החברות, התשנ"ט-1999, ס"ח 189 (להלן: חוק החברות).</ref> מכיוון שהון המניות תמיד נמצא בתוך ההון העצמי, מה שאינו חלק מההון העצמי לעולם אינו הון מניות. לפיכך, החוק קובע שמניית בכורה הניתנת לפדיון כעבור תקופה – כזו שבעליה לא יקבלו את ה"קרן" רק במקרה של פירוק החברה, אלא עוד לפני כן – אינה חלק מהון המניות. "מניה" זו, למרות שמה, היא נייר המייצג חוב ובעליה הם נושים. לעומת זאת, נייר ערך, גם אם הוא מכונה "ניתן לפדיון", שהזכות לפדיונו מוגבלת למקרה של פירוק והוא נחות ביחס לשאר הנושים – יהווה חלק מההון העצמי, והחברה לא תוכל לפדות אותו (קרי, לבצע רכישה חוזרת) אלא בהתאם למגבלות הקבועות על חלוקת רווחים לבעלי המניות.<ref>סעיפים 301-305, 310, 311 לחוק החברות.</ref> אם כן, ההבחנה בין מניה לחוב נגזרת מסדר העדיפות בפירוק.
 
עם זאת, אותם מכשירי חוב (מניות בכורה) שאינם נכללים בהון המניות, אפשר ועדיין יוגדרו "מניות" לצורך דיני החברות ודיני ניירות הערך. ניתן להצמיד להם מזכויותיהן של מניות (לרבות זכות ההצבעה והזכות לקבל נתח מנכסי החברה בפירוק).<ref>סע' 312(ג) לחוק החברות.</ref> לכן, בחינה של זכויות בעלי המניות בחברה לא תיעשה באופן מתמטי פשטני מול הון המניות. במקום זאת, יש לבחון את "עוגת" הזכויות לגבי כל זכות בנפרד (הצבעה, דיווידנד, פירוק, זכויות אחרות אם ישנן). בכל אחד ממאגרי זכויות אלה, יכול שישתתפו נושים (בעלי מניות בכורה) יחד עם בעלי המניות.
 
באופן כללי, כדי למצוא האם נייר ערך מסוים הוא בגדר מניה (גם כאשר סע' 312 לחוק החברות אינו חל), יופעלו מבחנים המיועדים להבדיל בין בעלות לחוב. ה"בעלות" היא הן ה"חופש לפעול בנכסים וליהנות מהם" (דבר המתבטא בסמכותם של בעלי המניות לנווט את ענייני החברה ולבחור כיצד להשתמש ברכושה) והן ה"זכות ליהנות מן התשואה השיורית שמניבים הנכסים".<ref>אירית חביב-סגל <b>דיני חברות</b> כרך ב 52 (2004).</ref> ככל ששתי תכונות אלו – היכולת לנהל את החברה (דרך זכויות הצבעה) וקיומו של האינטרס השיורי – נוכחות בנייר ערך מסוים, הנטיה תהיה להגדירו כמניה. לעומת זאת, ככל שלנייר לא מוצמדות זכויות הצבעה ושהוא מציע סיכון וסיכוי קבועים (החזר של תשואה וקרן בשיעורים ובזמנים מוגדרים מראש), הנטיה תהיה להגדירו כחוב. מבחינת הדין, הכרחי שההבחנה תהיה ברורה ככל האפשר, שכן ב[[חשבונאות]], לשם עריכת מאזן ודו"חות אחרים, יש לסווג באופן חד-משמעי את התקבולים מכל מקור – או תחת ההתחייבויות או תחת ההון העצמי.
שורה 72 ⟵ 74:
 
=====פרעון ההון המונפק=====
חברה יכולה להקצות מניה, אך לא לדרוש מיד את מלוא התשלום, או לא לדרוש תשלום כלל. הסכום, שאותו בעל המניה נדרש לשלם, יהיה כעת בגדר חוב שלו לחברה. עם זאת, המניות שבידיו כן יתחילו להקנות זכויות באופן מידי והן מהוות חלק מההון העומד. כיום, ברוב המקרים, נדרש מלוא התשלום כבר בעת ההקצאה; כמו כן, ממילא המניות מקנות זכויות, בין אם תמורתן שולמה במלואה ובין אם לאו. לכן, פחתה חשיבותו הפרקטית של הנושא.
 
קיימת הבחנה בין מספר מושגים:
שורה 105 ⟵ 107:
 
חשוב ביותר להבחין בין שינויים לא-כלכליים בהון המניות (היינו, פיצול ואיחוד) לבין שינויים כלכליים בו. אין כל משמעות להשוואת מחירים בין מניה "ישנה" ו"חדשה", שהרי מדובר בשתי מניות נפרדות לגמרי. משקיע הבוחן מניה ורואה שמחירה צנח או טיפס בעשרות או מאות אחוזים, תוך זמן קצר, רצוי שיוודא כי מדובר באותו נייר ולא במניה "חדשה" שלאחר פיצול או איחוד. זאת, מאחר וחלק ממערכות המידע הממוחשבות לנתונים פיננסיים מתקשות להתמודד כהלכה עם אירועים כאלו, ועלולות להציגם כאילו שווייה האמיתי של החברה גדל או קטן.
 
כדי לפשט את הבנת המחיר של מניה שעברה פיצול או איחוד, כדאי להשתמש בנתון "שער מתואם" (adjusted price). נתון זה בודק לאחור את כל אירועי הפיצול/איחוד שעברה מניה, כך שהוא מסוגל להצמיד למחיר המניה, בכל תאריך בעבר, את מחירה המתואם במונחי ההווה. בדרך זו ניתן "לבטל" את ה"רעש" שיוצרים השינויים הלא-כלכליים. לדוגמה, טבלת מחירים היסטוריים, שמועד עריכתה הוא תאריך השורה העליונה (סמיכות האירועים היא לצורך המחשה בלבד):
 
{| border="1" style="font-size: 90%;"
! תאריך !! שער המניה<br>($) !! שער מתואם<br>($) !! שינוי מהיום הקודם !! הון עומד !! הון עומד מתואם !! שווי החברה<br>(מיליוני $) !! אירוע באותו תאריך
|-
! 16.08.2012
| 4.63 || 4.63 || 2.43% || 65,000,000 || 65,000,000 || 300.95 ||
|-
! 15.08.2012
| 4.52 || 4.52 || 8.92% || 65,000,000 || 65,000,000 || 293.8 || רכישה עצמית של 15,000,000 מניות
|-
! 14.08.2012
| 4.15 || 4.15 || 0% || 80,000,000 || 80,000,000 || 332 ||
|-
! 13.08.2012
| 4.15 || 4.15 || 6.41% || 80,000,000 || 80,000,000 || 332 || איחוד מניות ביחס 2 ל-1
|-
! 10.08.2012
| 1.95 || 3.90 || {{D}}-8.45% || 160,000,000 || 80,000,000 || 312 ||
|-
! 09.08.2012
| 2.13 || 4.26 || {{D}}-0.93% || 160,000,000 || 80,000,000 || 340.8 || הקצאת 20,000,000 מניות חדשות
|-
! 08.08.2012
| 2.15 || 4.30 || 7.5% || 140,000,000 || 70,000,000 || 301 ||
|-
! 07.08.2012
| 2.00 || 4.00 || 0% || 140,000,000 || 70,000,000 || 280 || פיצול מניות ביחס 4 ל-1
|-
! 06.08.2012
| 8.00 || 4.00 || {{D}}-0.5% || 35,000,000 || 70,000,000 || 280 ||
|-
! 03.08.2012
| 8.04 || 4.02 || 9.24% || 35,000,000 || 70,000,000 || 281.4 ||
|-
! 02.08.2012
| 7.36 || 3.68 || 5.14% || 35,000,000 || 70,000,000 || 257.6 ||
|-
! 01.08.2012
| 7.00 || 3.50 || 0% || 35,000,000 || 70,000,000 || 245 || איחוד מניות ביחס 10 ל-1
|-
! 31.07.2012
| 0.70 || 3.50 || {{D}}-6.67% || 350,000,000 || 70,000,000 || 245 ||
|-
! 30.07.2012
| 0.75 || 3.75 || {{D}}-8.54% || 350,000,000 || 70,000,000 || 262.5 ||
|-
! 27.07.2012
| 0.82 || 4.10 || – || 350,000,000 || 70,000,000 || 287 ||
|}
 
כמו כן, בשער המתואם יעשה שימוש ב[[גרף (נתונים)|גרפים]] של מחיר המניה.
 
קל לראות כי אירועי הפיצול והאיחוד לא השפיעו על שווי החברה או על הנתונים המתואמים. לעומתם, השינויים הכלכליים בהון המניות (הקצאה, רכישה עצמית) שינו את שווי החברה, שכן הם מייצגים פעולה ממשית של העברת נכסים.
 
==ראו גם==