פועלי ציון שמאל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יעל י (שיחה | תרומות)
הרחבה
יעל י (שיחה | תרומות)
הגהה+הרחבה
שורה 2:
 
{{מפלגות הפועלים הציוניות ביישוב}}
המפלגה הוקמה ב-[[1920]] על ידי פלג, שפרש ממפלגת [[פועלי ציון]], בראשות [[יעקב זרובבל]] ו[[נחום ניר-רפאלקס]]. וזאת לאחר, שב-[[25 בספטמבר]] [[1919]], נערכה מועצה של נציגי קבוצות חברים תומכי הפרישה.
 
פרישתם של "פועלי ציון שמאל" באה עם התגברות הצד ה"ימני" (יחסית) במפלגת פועלי ציון, שהביא אותה שנה לאיחוד בין "פועלי ציון" שבראשות [[דוד בן-גוריון]] לבין קבוצת "[[הבלתי מפלגתיים]]" בראשות [[ברל כצנלסון]]. שתי תנועות אלה יסדו את מפלגת [[אחדות העבודה]] בשנת [[1919]].
 
ההבדלים בין "פועלי ציון שמאל" ובין "אחדות העבודה" היו הבדלים אידאולוגיים וגם נגעו לשאלות של מבנה החברה ומדיניות היישוב והציונות. שתי המפלגות דגלו, אמנם, ב[[סוציאליזם]], אולם בעוד "אחדות העבודה" (שכללה את רוב "פועלי ציון", לרבות גורמים לא-[[מרקסיזם|מרקסיסטיים]]) סברה שיש לשתף פעולה עם כל הזרמים הציוניים הרוצים לבנות את הבית הלאומי היהודי, דחתה מפלגת "פועלי ציון שמאל" כל שיתוף פעולה כזה ואף התנגדה להשתתף ב[[הסתדרות הציונית העולמית]]. מפלגת "פועלי ציון שמאל" סברה שהביתשה[[בית לאומי לעם היהודי|בית הלאומי היהודי]] יהיה רק שלב לקראת המהפכה הסוציאליסטית ובכלל זה [[מלחמת מעמדות|מלחמת המעמדות]]; ועל כן, פעלה כדי לזכות בהכרה כמפלגה קומוניסטית ואף ניהלה משא ומתן להצטרפותה ל[[קומינטרן]].{{הערה| הקומינטרן היה ארגון המפלגות הקומוניסטיות הכפוף ל[[ברית המועצות]], שנוסד על ידי [[לנין]] ופורק על ידי [[סטלין]] ב-[[1943]]).}}
ב[[שנות העשרים]] היתה התנועה בשיא פריחתה, אולם במשך [[שנות השלושים]], בין השאר בשל הידיעות שהגיעו ליישוב על משטר העריצות ב[[ברית המועצות]], הפכה מפלגת "פועלי ציון שמאל" להיות תנועה קטנה וחסרת השפעה ממשית.
בבחירות ל[[ההסתדרות|הסתדרות]] בשנת [[1944]] הופיעה ברשימה משותפת עם מפלגת [[השומר הצעיר]] ו[[הליגה הסוציאליסטית]]. לבסוף, התמזגה ב-[[1946]] כמיעוט ב[[התנועה לאחדות העבודה|תנועה לאחדות העבודה]], תנועה שהיוותה אחד השרידים של "אחדות העבודה". אירוני הדבר, שמפלגת "פועלי ציון שמאל" הצטרפה באחרית ימיה לאחד השרידים של "אחדות העבודה", המפלגה שבשל המחלוקת הרעיונית עמה הוקמה היא עצמה 24 שנים קודם לכן.