|
|
|
בינתיים עקפה חטיבה 7 את אום כתף ודרך '''מעבר הדייקה''' כבשה את מתחמי המצרים ב'''סכר הרואיפה''' ואבו עגילה. הכוח המצרי באום כתף נשאר מנותק ובליל ה[[2 בנובמבר]] [[1956]] הוא נסוג צפונה תחת חיפוי אש. בבוקר [[2 בנובמבר]] [[1956]] הבחין טייס במטוס סיור של חיל האוויר כי מתחם אום כתף נטוש. ניתנה הוראה לפלוגת טנקי [[שרמן]] מחטיבה 37 להיכנס למתחם, לנוע מערבה ולחבור לגדוד 82 באבו עגילה.
פלוגת הטנקים מסוג שרמן של חטיבה 37 עברה את המתחם הנטוש, אך פלוגת טנקים בפיקוד [[ישראל גרנית]] מגדוד 82 שהיה אז בפיקודו של [[אברהם אדן]] נערכה למארב שריון ולא נמסר לה על כך. בשעה 12:00 הם הבחינו בטנקי השרמן הלא מסומנים מתקרבים לעברם, והיות שגם המצרים השתמשו בטנקי שרמן, הניחו שמדובר בכוח מצרי, וכשזה הגיע למרחק של פחות מקילומטר פתחו עליהם הטנקים של גרנית באש, ותוך חמש דקות פגעו בשמונה טנקים וגרמו לאבידות כבדות בהרוגים ופצועים. טייסי חיל האוויר שהבחינו בטעות, הנמיכו טוס ובסימנים שונים אותתו להפסיק את האש. רק טנק אחד הצליח לסגת ולהינצל מפגיעה. היה זה מארב שריון קלאסי ואסון חמור, הגדול ביותר במבצע קדש. המארב נלמד בקורס קציני צה"ל שנים רבות.
היה זה מארב שריון קלאסי ואסון חמור, הגדול במבצע קדש. המארב נלמד בקורס קציני צה"ל שנים רבות.
==מלחמת ששת הימים==
|
