הבדלים בין גרסאות בדף "ארמטה פיירוטי"

מ
(הסרת מלל לא אנציקלופדי והחלפתו בעובדות)
בשנת [[1854]], הגיע לירושלים לאחר שנבחר על ידי הפאשה לשמש כיועץ לעבודות השיפוצים על [[הר הבית]]. בנוסף לקח חלק, כמהנדס, במפעלי [[בנייה]] שונים שנעשו אז בעיר, כמו [[ההוספיס האוסטרי]] סמוך לו[[ויה דולורוזה]]; בדק הבית שנעשה ב[[כנסיית סנטה אנה]]; בנין [[מנזר האחיות ציון]]; ובנין מבנים לשירות עולי הרגל הרוסיים. סוראיה פשה, [[ירושלים בתקופה העות'מאנית|מושל ירושלים העות'מאני]], מינה אותו לתפקיד מהנדס העיר ירושלים. בתפקיד זה טיפל, בין היתר, במערכת המים העירונית. תפקיד זה פתח בפניו מקומות שהיו סגורים לחוקרים מערביים, ובעיקר אלה של [[הר הבית]] ו[[מסגד]]יו, שם גם עלה בידו ל[[צילום|צלם]] לראשונה, בעזרתו של ה[[צלם]] [[מנדל ג'ון דינס]].
 
אחד המבנים שפיירוטי היה קשור בבנייתו, ועל כן גם בחפירות האתר לצורכי הבנייה, הוא מנזר האחיות ציון. פיירוטי עשוי אפוא להימנות על חבורת הארכאולוגים לפי אמות המידה של אמצע המאה הקודמת. באתר זה הייתה מצויה הקשת הידועה בשמה המסורתי "[[קשת אקה הומו]]". חפירת השטח חשפה חלקים נוספים של המבנה, ונתברר כי מדובר בשער בעל שלוש [[קשת (מבנה)|קשת]]ות, שהשתמרותו טובה למדי. למרות המסורת ה[[דת]]ית ה[[נצרות|נוצרית]] הקשורה במקום זה, קבע פיירוטי נכונה כי השער מן [[התקופה הרומית בארץ ישראל|התקופה הרומית]], ומאוחר בהרבה לאירוע בתולדות הנצרות לו הוא מיוחס.
 
לאחר שנים אחדות של פעילות בירושלים, נקלע פיירוטי למחלוקת שבין [[ג'ורג' ויליאמס]] ובין [[ג'יימס פרגוסון]] שנתמך על ידי [[ג'ורג' גרוב]] (מ[[הקרן לחקר ארץ ישראל]]), בעניין מקומה הנכון של [[כנסיית הקבר הקדוש]].